לְהִיטָה

°, ש"נ, — שה"פ מן לָהַט:  שבביטול התורה ולהיטת היצר יבוא מהמותר לאסור (ר"י אברבנאל, נחלת אבות א).  איש בער ופתי אין ידיעה לו ואינו חושש לשום דבר ולא יראה הנאה נאה ולא המגונה מגונה והוא להוט אחר תאותיו להיטת היענים (אמונה רמה ו ב).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים