—  קל לא נמצא במקורות הקדומים.

—  נִפע', נִלְוָה, נִלְווּ, יִלָּוֶה, נִלְוִים, — נִלְוָה אל פלוני, נתחבר אליו, היה אתו, sich an jem. anschliessen; se joindreà; attach o. s.:  הפעם יִלָּוֶה אישי אלי  (בראש' כט לד).  ואל יאמר בן הנכר הַנִּלְוָה אל יי' לאמר הבדל יבדילני יי' מעל עמו (ישע' נו ג).  ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו וְנִלְווּ אל יי' ברית עולם לא תשכח (ירמ' נ ה).  וְנִלְווּ גוים רבים אל יי' ביום ההוא והיו לי לעם (זכר' ב יה). —  ועַל פלוני:  וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וְיִלָּווּ עליך וישרתוך וכו' וְנִלְווּ עליך ושמרו את משמרת אהל מועד (במד' יח ב-ד).  כי ירחם יי' את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על אדמתם וְנִלְוָה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב (ישע' יד א).  ובני הנכר הַנִּלְוִים על יי' לשרתו ולאהבה את שם יי' (שם נו ו).  קימו וקבל היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הַנִּלְוִים עליהם (אסת' ט כז).  וְנִלְווּ עליהם רבים בחלקלקות (דני' יא לד).  —  וְנִלְוָה עִם פלוני:  גבל ועמון ועמלק פלשת עם ישבי צור גם אשור נִלְוָה עמם היו זרוע לבני לוט (תהל' פג ח-ט). —  ובתו"מ וסהמ"א:  אמרו למלך הצבי הזה נלוה עם הצאן והוא רועה עמהם (מד"ר במד' ח). —  °ודבר' לא בע"ח:  ואין דבר שנלוה אל דבר טוב מן הענוה אל החכמה ומן המחילה אל היכולת (מבח' הפנינ', שער החכמה).

—  פִע', *לִוָּה אותו, —   כמו קל בנחץ הפעולה, לִוָּהוּ בדרך:  מסרו (את שעיר המשתלח) למי שהיה מוליכו מיקירי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה (יומ' ו ג-ד).  אם ראיתה צדיק שהוא יוצא לדרך וכו' שתצא עמו לדרך מפני שמלאכי השרת מלווין אותו וכו' ואם ראיתה רשע וכו' שלא תצא עמו לדרך מפני שמלאכי שטן מלווין אותו ( תוספתא שבת יז ב-ג).  מלך יוצא ושלטון נכנס מלוין את המלך ואח"כ מכניסין את השלטון (ירוש' ברכ' ח יב).  שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע"ש מבית הכנסת לביתו (שבת קיט:).  אמר רב כל המלוה את חבירו ארבע אמות בעיר אינו ניזוק וכו' שאילמלא ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים לתינוקות (סוט' מו:).  שהיה פרעה מלוה אותם ואומר להם התפללו ובקשו עלי רחמים ( מד"ר שמות כ).  לפיקח וסומא שהיו מהלכין בדרך אמר לו פיקח לסומא כשנכנס לתוך הבית צא והדליק לי את הנר הזה והאיר לי אמר לו הסומא בטובתך כשהייתי בדרך את היית מסמכני עד שנכנסנו לתוך הבית את היית מלווה אותי ועכשיו אתה אומר הדלק לי את הנר הזה והאיר לי אמר לו הפיקח שלא תהא מחזיק לי טובה שהייתי מלווך בדרך לפיכך אמרתי לך האיר לי (שם במד' יה). —   ואת המת:  כל הרואה המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש חרף עושהו ( ברכ' יח.). —   ואמר הפיטן:  והזהר במת מצוה ולוה, אלי קבר אבלים גם לנוה (רה"ג, ירא האל). — ובהשאלה, דברים לא בע"ח:  לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד (אבות ו ט). —   ואמר הפיטן:  ולא ישא ביום לכתו מאומה, ומפעליו ילווהו לקברו להרגיעו ודרכו התמימה (רמב"ע, חרדה לבשה).

—  נִתפ', *נִתְלַוֶּה לו, —  כמו נִפע':  כל שאינו מלוה ומתלוה כאילו שופך דמים (סוט' מו:).  מעשה בר' יונתן שהיה מהלך אצל ניפולין של כותיים והיה רוכב על החמור והבהם עמו נתלוה להם כותי אחד הגיעו אצל הר גריזים (מד"ר דבר' ג). —   ונתלוה עִמּוֹ:  שכל מי שמתלוה עמהן עתיד להעשות שחוק עמהן (מדר' תהל' קד). —   ודבר' לא בע"ח:  ועם קלון חרפה שנתלוה לו (לעשו) קלונו של רעב (מד"ר בראש' סג). —   ובסהמ"א:  מפני שהשדים מתלוים עם החוזרים מבה"ק לכך תיקנו מעמדות ומושבות כדי שבתוך כך יסתלקו השדים מעליהן (רש"י ב"ב ק:). —   ואמר המליץ:  מאת משרתו, עבד משרתו, ולוית חברתו, הנלוה עליו, המתלוה באהליו, הלוה ממהלליו (ר"י הלוי, מכת' לר"ש הנגיד). —   °ודברים מפשטים:  ויחקר כמו"כ לדעת איזה מין ממיני המתחברים הוא אם קודם אם נמשך ואם מתלוה אם עצמי או מקרי (רמח"ל, הקד' דרך ה').