*, — כמו לוּ, במשמ' א', בענין הגיית חפץ ותשוקה: מי יתן מותנו בארץ מצרים לואי מתנו בשלשה ימי אפלה של מצרים (מכי' בשלח ד א). אמר לו יהושע בך אני מקנא לואי אתה כיוצא בי ולואי כל ישראל כיוצא בך (מכי' בשלח ד א).  ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו (מכי' בשלח ד א). אמרו לו (ישראל למשה שהבטיח להם לצאת ממצרים ברכוש גדול) ולואי שנצא בעצמנו (מכי' בשלח ד א).  אמר להם יה"ר שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אמרו לו תלמידיו עד כאן אמר להם ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם (מכי' בשלח ד א).  ולואי שתהא ביאה כיציאה (מכי' בשלח ד א).  הקובע זמן לחבירו ואמר לו פרעתיך בתוך זמני אינו נאמן ולואי שיפרע בזמנו (מכי' בשלח ד א).  אותן אמהות אינן אמהות אלא אימהות לוואי יהא לי חלק עמהם לעתיד לבא (מכי' בשלח ד א).  באו להם אל משה אמרו לו משה רבינו לוואי יגלה לו (האלהים) פעם שניה לוואי ישקני מנשיקות פיהו לוואי יתקע תלמוד תורה בלבנו (מכי' בשלח ד א).  אותה שעה אמר מי יתנני כירחי קדם ולואי היו לי הימים שהייתי במעי אמי (מכי' בשלח ד א). — ועם ה בראשה, הַלְּוַאי: אמר לו בעל חריץ לבעל התל מכור לי תילך אמר לו טול אותה בחנם והלואי (מכי' בשלח ד א).  אמר הקב"ה הרי אני בורא אותו (את העולם) בלשון ברכה והלואי יעמוד (מכי' בשלח ד א).  למלך שהיה משיא את בתו ועשה לה חופה ובית וסיידה וכיירה וציירה וראה אותה וערבה לו אמר לה בתי הלואי תהיה החופה הזאת מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו (מכי' בשלח ד א).  אומרים לחדקל למה קולך הולך אמר להם הלואי נשמע קולי ונראה (מכי' בשלח ד א).  אם כך הוא צערן של בנים הלואי לא עיברתי (מכי' בשלח ד א).  כי גרים אנחנו לפניך כצל ימינו על הארץ וכו' והלואי כצילו של כותל או כצילו של אילן (מכי' בשלח ד א).  העליונים שאין יצר הרע מצוי בהם אמירה אחת דייה להם וכו' אבל התחתונים שיש בהם יצר הרע הלואי לשתי אמירות יעמדו (שם ויקר' כו]).  לעבדו של מלך שעשה סעודה והזמין כל בני כנסיותיו ולא הזמין רבּו אמר המלך הלואי השוה אותי עבדי לבני כנסיותיו ([[מקור: שם איכ', פתיח').