פ"ע, לֹוֶה, תִּלְוֶה, לָוִינוּ, — לָוָה דבר מחברו, בפרט מעות, לקח ממנו לזמן על מנת להשיב לו, borgen von jem. leihen; emprunter; to borrow:  והלוית גויים רבים ואתה לא תִלְוֶה (דבר' כח יב).  לֹוֶה רשע ולא ישלם (תהל' לז כא).  לָוִינוּ כסף למדת המלך ( נחמ' ה ד). —   ובתו"מ:  אחד לוה מחמשה כותב פרוזבול לכל אחד ואחד (שבי' י ה).  הלווה מן הגר שנתגיירו בניו עמו לא יחזיר לבניו (שם ט).   החנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה ללות יבא  וילוה והגבאים מחזירים תדיר בכל יום ונפרעין מן האדם (אבות ג יו).  איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם ר"א אומר עין רעה וכו' ר"ש אומר הלוה ואינו משלם (שם ב ט).  נתן עיניו ללוות הימנו וכו' לוה הימנו והחזיר לו את מעותיו ( ב"מ ה י).  עני שהעריך את עצמו אין אומרין לו לך לוה לך עשה מלאכה והבא ערך עשיר (תוספתא ברכ' ב יו).  א"ר יוחנן לווין בריבית לחבורת מצוה ולקידוש החדש (ירוש' מו"ק ב פא:).  אמר להם הקב"ה לישראל בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע ( ביצ' טו:).  כגון שהלך בעלה למדינת הים לותה ואכלה עמדה ומיאנה ( כתוב' קז:).  אין לווין על שער שבשוק (ב"מ עב:).  כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי (ב"ב ו.).  כגון אנו מי שיש לו פרוטה בתוך כיסו יריצנה לחנוני א"ר נחמן כגון אנו לווין ואוכלין (חול' פד.). —  וגם זרעים וכדומ':  לשני בני אדם שהלכו ללוות זרע מן המלך ( מד"ר בראש' מה). —  ובהשאלה, *לָוָה תענית, לא צם ביום הקבוע ע"מ לצום ביום אחר:  אמר רב לווה אדם תעניתו ופורע (תענ' יב:). —  ובכלל, במשמ' לקח מעט מחברו:  כל בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה היום לווה מן הלילה וכו' הלבנה לווה מן השמש וכו' האור לווה מן השמש וכו' החכמה לווה מן הבינה וכו' השמים לווין מן הארץ וכו' החסד לווה מן הצדקה (מד"ר שמות לא). 

—  הִפע', הִלְוָה, תַּלְוֶה, הִלְוִיתָ, מַלְוֶה, תַּלְוֶנּוּ, יַלְוְךָ, —   הִלְוָה את פלוני כסף, נתן לו לזמן מה על מנת שיחזיר לו, leihen; ; prêter; to lend:  אם כסף תַּלְוֶה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה (שמות כב כד).  וְהִלְוִיתָ גוים רבים ואתה לא תלוה (דבר' כח יב). הוא יַלְוְךָ ואתה לא תַלְוֶנּוּ (שם מד).   טוב איש חונן וּמַלְוֶה ( תהל' קיב ה).  מַלְוֵה יי' חונן דל (משלי יט יז). —   ובתו"מ:  המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אינן משמטין ( שבי' י ב).  המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני (גיט' ג ז).  המודר הנאה מחבירו לא ישאילנו ולא ישאל ממנו לא ילונו ולא ילוה ממנו ( נדר' ד ו).  האומר לחבירו גזלתיך הלויתני הפקדת אצלי ( ב"ק י ז).  המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם ( ב"מ ה ב).  הלוהו על שדהו (שם ג).  המלוה את חבירו ע"י ערב לא יפרע מן הערב (ב"ב י ז).  ואיזהו ערב שהוא חייב (האומר) הלוהו ואני נותן לך חייב שכן על אמונתו הלוהו (שם ח).  המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון אמר לו סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו וסלע היה שוה (שבוע' ו ז).  דרך בני אדם להלוות לחביריהן שלא בעדים ולתובען בעדים ( ירוש' שם ו לו ד).  אמר ר' שמעון בן לקיש גדול המלוה (לעני) יותר מן העושה צדקה (שבת סג.).  מותר להלוות בניו ובני ביתו ברבית כדי להטעימן טעם רבית (שפ קמט:).  האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו והמלוה סלע לעני בשעת דוחקו (יבמ' סג.).  נעשה כאומר הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח (ב"מ מו.).  הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר (שם סד:).  א"ר יוסי בא וראה סמיות עיניהם של מלוי בריבית וכו' שכל המלוה בריבית נכסיו מתמוטטין (שם עא.).  הלוהו ואני ערב הלוהו ואני פורע הלוהו ואני חייב הלוהו ואני נותן כולן לשון ערבות הן ( ב"ב קעד.).  המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון וכו' יכול הוא שיאמר לו כלום הלויתני אלא על המשכון אבד המשכון אבדו מעותיך (שבוע' מג:).  המלוה אלף זוז בשטר והניח משכון בידו ( שם).  יהורם שהלוה ברבית אמר האלהים עד עכשיו זה קיים יבא יהוא ויהרוג אותו (דבר' כח יב).  אם הלוית אותו (את העני) לא תדחקנו (שם).  הזהיר הקב"ה את ישראל שלא ילוו ברבית כדי שלא יאכלו אחרים את נכסיהם (שם).  אמר להם הקב"ה ראו כמה הלויתי ואיני נוטל ריבית וכו' אלא אני נוטל הקרן שהלויתי ( שם).  מלוהו על ביתו מלוהו על שדהו ליטלה (שם איכ', פת"ח'). —  וגם חטים וכדומה:  לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חטים ואני אתן לך לגורן (ב"מ ה ט).  לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שתעשנו דמים (שם).  שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני (שבת כג א).  הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד אמר לו הלויני שתים עשרה מעינות מים לעולי רגלים ( תענ' יט:).  אומר אדם לחבירו הלויני כור חיטין וקוצץ לו דמים ( ב"מ עה.).  לאחד שאמר לחבירו הלויני מאה של חטים אמר לו הבא קופתך ובא מדוד (מד"ר בראש' יג). —  ועי' שאל.

—  הָפע', °הֻלְוָה, מֻלְוָה, —   מעות מֻלוות, שהלוו אותן:  שתמיד או ברוב הזמן היו מעות השותפות מולוות ולא היו שבותות (שו"ת מהר"י קולון טו).

*גָּבָה, *גביית חוב. —  *גמילות חסד. —  *הלואה. —  *הקפה. —  חוב, *בע"ח. — *חַיָּב. — *טָרַף, °טִרְפָּה. —  לֹוֶה. —  מַלְוֶה. —  *מִלְוָה. —  מַשָּׁה. —  משכון, *מִשְׁכֵּן. —  נָשָׁה. —  נֹשֶׁה. —  *עָרָב. —  *פרע. —  *פרעון. —  רבית. —  *רֶוַח. —  שאל, השאיל. —  *שטר, שטר חוב.  *שִׁעְבֵּד, נכסים משֻעבדים.