1, ש"נ, מ"ר לֻלָאוֹת, סמי' לֻלְאוֹת, — כעין עניבה עשויה מפתילים להכניס בה קרס לחבר שתי יריעות וכדומ', Schleife; anse; loop: ועשית לֻלְאוֹת תכלת על שפת היריעה האחת מקצה בחברת וכו' חמשים לֻלָאֹת תעשה ביריעה האחת וחמשים לֻלָאֹת תעשה בקצה היריעה אשר במחברת השנית מקבילת הַלֻּלָאֹת אשה אל אחתה ועשית חמשים קרסי זהב וחברת את היריעה אשה אל אחתה בקרסים (שמות כו ד=ו).  ועשית יריעת עזים לאהל על המשכן וכו' ועשית חמשים לֻלָאֹת על שפת היריעה האחת וכו'  ועשית קרסי נחשת חמשים והבאת את הקרסים בַּלֻּלָאֹת וחברת את האהל (שם ז=יא). — ובתו"מ וסהמ"א: חרוצים היו קרשים וחלולים היו אדנים ונראין קרסין בלולאות ככוכבים ברקיע (שבת צח:).  כמו מעיל וכו' שיש לו בית ראש ועוטה לו הלובשו ויש לו לולאות וקרסים שמחברן והוא כמו מלבוש (ר"ח שם קכ:).  וכשנועלין האנפליא יש לה לולאות ומחברין אותן לולאות באמצע השוק (ערוך, ערך חבק).  קושרת אשה מפתחי חלוק היינו הקרסים והלולאות שמדבקת הבגד בצוארה ופעמים שאין לה קרסים אלא ציצין יוצאין מבגד עצמו וקושרת אותן (שם, סבכה).  כלי עור שיש לו לולאות ושנצות כגון סנדל עימקי וכיס של שנצות וכו' הואיל וההדיוט יכול במהרה להכניס השנצות בלולאות ויחזור כלי קיבול כשהיה (רמב"ם, כלים ז ט).  חלוק שהוא קרוע מתחילתו ועד סופו ואחר שלובשין אותו מקבצין אותו בלולאות שיעור חוטיו עשר אצבעות (שם כא א).  מפני שהוא בכסכיו והם לולאות וצריך לכוין הלולאות כנגד היתדות שבכותל (ראב"ד על הרמב"ם,שבת כב לב). — ואמר המשורר במליצה: כתוב ספר כריתות לתבונה והתיר לולאות הכין וקרסו (רשב"ג, בחר מהחלי).  ואהל היקר חובר ולולאות תהלות הובאו בהם קרסים (רמב"ע, הריח מר).  ומשכן בין אשר יד אל פרשו בתוך קרסי זממי לולאותיו, ולי לשון בעת ישון ברקיו יכסה עין מאורים להבותיו (ר"י חריזי, תחכמ' יו).