1, בהדבור הרה לָלַת, תאר לאשה שמלאו ימי הריונה ללדת: וכלתו (של עלי) אשת פינחס הרה לָלַת2 ותשמע את השמועה אל הלקח ארון האלהים ומת חמיה ואישה ותכרע ותלד כי נהפכו עליה צריה (ש"א ד יט).
1 עי' הערה לקמן.
2 עי' ערך ילד מה שהובא בהערה שם דעת הקדמונ' והחדשים כי הוא צמצום מן לָלֶדֶת, שהוא במקום לָלַדְתְּ, והפקפוקים בזה. וכבר נזכר שם כי ריב"ג הניח שרש ללה ואמר שממנו ללת, ואלה דבריו במשתלחק: ללה למ יד'כרה ואעלמ אנ הרה ללת קד ח'אצ' פיה אלאולונ ותחיר פי פכּה אלמתא'ח'רונ פבעצ' ג'עלה מרכבא מנ ילד ובעצ' למ יכנ לה פיה מנפד' ובואג'ב ערצ' פיה הד'א אלאעתלאג' פאנה מן אלאלפאט' אלעויצה אלפכּ אלעשרה אלאנבלאע' ולקד ארדת תרכ אלתכלמ פיה לצעובתה לכנ למ כנת קד תצ'מנת פי צדר כתאבי הד'א אשתלחאק כל מא אמכנני ג'מעה וחצרה ממא אע'פל אז ראית ד'כרה אנה ליש ענדי פיה קול ג'אזמ ולא ברהאנ קאטע עלי תעיינ אצלה ע'יר אנה אתג'הת לי פיה אוג'ה לא אקטע עלי אצלה בעצ'הא דונ בעצ' ואנא מופקכ עלי תלכ אלאוג'ה בעד אנ אתצ'מנ לכ אלא אחיד פי אחדהא ממא תחתמלה אללע'ה מן אלקיאש ואלשבאר פאקול אנ ללת לא יח'לו מנ אחד ת'לאת' אוג'ה אמא אנ יכונ מעתל אללאמ ואמא אנ יכונ מנ ד'ואת אלמת'לינ ואמר אנ יכונ אשמא עי'ר משׁתק מנ פעל פאנ כאנ מעתל אללאמ פהו יחתמל וג'הינ אמא אנ יכונ אצלה ללה צפה להרה עלה זנה דוה בלה ותכונ אלתא' פיה בדלא מנ אלהא' כמא קאלוא ושכרת ולא מיין, אם אתן שנת לעיני, עשה רע מאת, פאנ הד'א אלתא'את מבדלה מנ אלהא'את ויכונ אנפתאח אללאמ אלאח'רי מנ ללת מנ אג'ל ניה אלאצ'אפה אלתי פיה כמא ערצ' פי אם אתן שנת לעיני וע'ירה אלד'י שקט מנה אלקמץ למא תוהמת פיה אלאצ'אפה ואמר אנ יכונ פעלא מאצ'יא למונת' ויכונ אלמד'הב פיה מת'לה פי והרצת את שבתתיה, ועשת את התבואה, אעני יכונ אלוג'ה פיה ללתה כמא אנ אלוג'ה פי ועשת והרצת ועשתה והרצתה ואנ כאנ מנ ד'ואת אלמת'לינ פהו אשמ עלי זה למס לבז ואנ כאנ ע'יר משׁתק מנ פעל פהו מת'ל לעד פהד'א מא ימכנני פיה אנ אקולה פי ללת פאעלמה, ע"כ, — ובעבר': (שרש) ללה לא הזכירו (ר' זכריה חיוג) ודע היה הרה ללת כבר נתלבטו בו הקדמונים ועמלו לשוא בפתרונו האחרונים, קצתם אמרו שהוא מן ילד וקצתם לא מצאו לו שום מוצא, ואין זה תמה מפני שבאמת זו מן המלים הקשות לבאר ולהבינן, ולכן היה בדעתי לעזב הדבור בה אלא מפני שכבר הבטחתי בפתיחת ספר זה להשלים בו כל מה שהשמיט ר' זכריה ראיתי כי עלי להביא גם מלה זו ולאמר כל מה שיעלה על דעתי בה, וראשית מה שאקדים לך בזה הוא כי אין לי בענין מלה זו דבר מחלט ולא מופת חותך לקבע שרשו, רק אגלה לך הפנים שיש לי בזה ולא אכריע הכף הנה או הנה, ואציע את דעתי ואשתדל לא להתרחק מהקש הלשון. ואֹמר כי ללת לא ימלט מאחת משלש פנים: או שיהיה מן נחי הלמד, או שיהיה מהכפולים, או שהוא שם לא נגזר מפעל. ואם הוא מנחי ל"ה יסבל שני פנים או יהיה עקרו ללה והוא תאר להרה בצורת דוה בלה ותהיה התו חלוף ההא כמו שאמרו ושכורת ולא מיין, אם אתן שנת לעיני, עשה רעה מאת, שכל אלה התוים הן חלף ההים ויהיה פתח הלמד האחרנה של ללת מפני שהתכונו לסמיכות כמו שארע באם אתן שנת לעיני וכיוצא בו שנפל מהם הקמץ מפני שהיתה הכונה בהם הסמיכות. או שיהיה ללת פעל עבר לנסתרת ע"ד והרצת את שבתתיה, ועשת את התבואה, ר"ל שללת הוא במקום ללתה כמו ועשת, והרצת, במקום ועשתה, והרצתה. ואם הוא מן הכפולים הוא שֵׁם כמו למס, לבז, ואם לא נגזר מן פעל הוא כמו לעד, וזהו מה שאפשר לי לאמר בללת, ודע לך.