פ"ע, לָמַדְתִּי, אֶלְמַד, אֶלְמְדָה, תִּלְמַד, יִלְמַד, לָמְדוּ, לְמַדְתֶּם, יִלְמְדוּ, יִלְמְדוּן, תִּלְמָדוּ, לָמֹד, לָמְדִי, לִמְדוּ, לְמוּדֵי, — לָמַד לעשות דבר, התאמץ לעשותו הרבה פעמים זה אח"ז ועִיֵּן בו הרבה, כדי לידע לעשותו היטב, lernen; apprendre; learn: וכתב לו (המלך) את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען יִלְמַד ליראה את יי אלהיו (דבר' יז יח-יט).  ובניהם אשר לא ידעו ישמעו וְלָמְדוּ ליראה את יי' אלהיכם (שם לא יג).  הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען יִלְמְדוּ ויראו את יי' אלהיכם (שם יב).  הקהל לי את העם ואשמעם את דברי אשר יִלְמְדוּן ליראה אתי (שם ד י).  חדלו הרע לִמְדוּ היטב דרשו משפט אשרו חמוץ (ישע' א יו-יז).  ותעל (הלביא) אחד מגריה כפיר היה וַיִּלְמַד לטרף טרף אדם אכל (יחזק' יט ג). — ומלחמה: לא ישא גוי אל גוי חרב ולא יִלְמְדוּ1 עוד מלחמה (ישע' ב ד).  אנשים נשאי מגן וחרב ודרכי קשת וּלְמוּדֵי מלחמה (דהי"א ה יח). — ובמשמ' לקח דבר מן הדברים למופת לו והתאמץ לעשות כמותו: כי אתה בא אל הארץ אשר יי' אלהיך נותן לך לא תִלְמַד לעשות כתועבת הגוים ההם (דבר' יח ט). — וְלָמַד אל דבר, במשמ' זו: כה אמר יי' אל דרך הגוים אל תִּלְמָדוּ ומאתות השמים אל תחתו (ירמ' י ב). — וגם לָמַד דבר, במשמ' זו: אם לָמֹד יִלְמְדוּ את דרכי עמי להשבע בשמי (ירמ' יב ו).  ויתערבו בגוים וַיִּלְמְדוּ מעשיהם ויעבדו את עצביהם (תהל' קו לה-לו). — וְלָמַד דבר, עִיֵּן בו, חקר בו למען דעת אותו: ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אלהם שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דבר באזניכם היום וּלְמַדְתֶּם אתם ושמרתם לעשתם (דבר' ה א).  וידעו תעי רוח בינה ורוגנים יִלְמְדוּ לקח (ישע' כט כד). — ובמשמ' ראה ונוכח כי יש הדבר או שצריך לעשות הדבר: כי כאשר משפטיך לארץ צדק לָמְדוּ ישבי תבל יחן רשע בל לָמַד צדק בארץ נכחות יעול (ישע' כו ט-י). — ובפרט לָמַד חכמה, עסק בה והתאמץ להשיג ידיעתה: כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי ולא לָמַדְתִי חכמה ודעת קדשים אדע (משלי ל ב-ג). — וחֻקים וכדומ': אודך בישר לבב בְּלָמְדִי משפטי צדקך (תהל' קיט ז). — ובתו"מ, במשמ' התרגל בדבר, ובפרט פָעוּל, היה לָמוּד, לְמוּדָה, לְמוּדִים, לְמוּדוֹת, היה רגיל, gewöhnt s.; être habitué; be be accustomed: עלה בידו מששים ואחד תרומה ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד במדה ובמשקל ובמנין (תרומ' ד ג).  בת ישראל שנשאת לכהן והיא למודה (לבוא) אצל אביה (שם יא י).  היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות וכו' היתה למודה להיות רואה עם הנץ החמה נדה ט ט.  היתה למודה להיות רואה יום חמשה עשר ושינתה להיות רואה ליום עשרים (שם י).  היו כהן או עני למודים לאכול אצלו יבאו ויאכלו (דמאי ד ד).  למודין היו ישראל להיות אומרים דברי תרעומת על משה (מכי' בשלח ד א).  ג' שעות נתענה אם היה למוד לוכל בשלש אכל בשש אם למוד לוכל בשש אכל בתשע (ירוש' סנה' י כח:).  לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה ובשבילו נזקק המלך למדינה וכיון שבאו בדברים ליזקק לו אמרו אוי לנו שאין המלך נזקק למדינה כמו שהוא למוד אם נהרוג את אוהבו (מד"ר בראש' מב).  ר"י בר חלפתא ותלמידיו היו למודים להיות משכימין ויושבין ושונין תחת תאינה אחת (שם סב).  אם היה למוד לקרות דף אחד קורא שני דפים ואם היה למוד לשנות פרק אחד ישנה שנים (שם ויקר' כה).  א"ר יהודה הלוי בר"ש למוד הוא הקב"ה להיות מונה בשבט הזה בכל מקום (שם במד' ג).  אמר לו (בלעם להמלאך) אני לא הלכתי עד שאמר לי הקב"ה קום לך אתם ואתה אומר שאחזור כך אומנתו וכו' למוד הוא לומר דבר ומלאך מחזירו (שם כ).  מרודך עובד לחמה היה והיה למוד לאכול בשש שעות וישן לו עד ט' שעות (שם שה"ש, מצאוני).  בן בית אחד היה לו לר"ג והיה למוד להיות נוטל קופה של ארבעים סאה ומוליכה אצל הנחתום (שם, ידיו).  כך היה ר' תנחום עושה אם היה למוד ליקח ליטרא של בשר היה לוקח שתים אחת חלקו ואחת לעניים (שם קהל', ביום טוב).  לאחד שהיה למוד לשמש מטתו עם הנץ החמה ושכח ושמש מטתו קודם הנץ החמה (שם, כי את כל).  עד שהן במצרים הלעיגו לי וכו' למודים הם בכך (תנחומ' שלח ח).  הוי למוד לקבל את הצער והוי מוחל על עלבונך (אדר"נ מא). — וגם בדברים לא בע"ח: כגון אלו שהם אומרים למודות ערבי שביעית להיות חטים יפות (ספרא קדוש' יא). — °לָמוּד אצל פלוני, הוא רגיל להיות אצלו: בנו או עבדו של חבר שהיו למודין אצל עם הארץ צריכין לקבל בנו או עבדו של ע"ה שהיו למודים אצל חבר כל זמן שהן אצלו הרי הן כחבר (רמב"ם, מעשר' י ג). — ופע' עבר, לָמַד סעודה, היה רגיל בה: שלא למדו סעודת מלכים (ירוש' ברכ' ו י ד). — ובמשמ' לָמַד לדעת לעשות דבר: אין מעכבין את התינוקות מלתקוע אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו (ר"ה ד ח).  תלמיד חכם צריך שילמוד ג' דברים כתב שחיטה ומילה (חול' ט.). ובפרט לָמַד תורה, חכמה, וכדומ': אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת (אבות ב ח).  הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה תשיב לאפיקורוס (שם יד).  אם למדת תורה נותנים לך שכר הרבה (שם יו).  (אדם שיש לו) ללמוד תורה ולישא אשה  לומד תורה ואח"כ נושא אשה וכו' הוא ללמוד תורה ובנו ללמוד  תורה וכו' הוא קודם את בנו (תוספת' בכור' ו י).  כשירד חנינא בן אחי ר' יהושע לגולה וכו' שגרו אחריו שני ת"ח ר"י בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל כיון שראה אותם אמר להם למה באתם אמרו לו ללמוד  תורה באנו  (ברכ' סג.).  א"ר יוחנן כשהיינו לומדין תורה אצל ר' אושעיא היינו יושבין ד' ד' באמה (ערוב' נג.).  תלמידי חכמים שמהלכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה (שם נד:).  כיצד סדר משנה משה למד מפי הגבורה נכנס אהרן ושנה לו משה פירקו וכו' (שם).  אמר ר"ח בר אבא נאמנה היא (התורה) להעיד בלומדיה (יומ' עב:).  אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע (חגי' ו.).  אמר ר"א בר' צדוק כשהייתי לומד תורה אצל ר' יוחנן התורני ראיתי שהיה אוכל פת חריבה במלח בשני בצורת (יבמ' יה:).  ר"ע אומר למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו (שם סב:).  הרי כרוכה (התורה) ומונחת בקרן זוית כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד (קדוש' סו.).  הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים (סנה' סח.).  שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה (סוט' י:).  רב הונא אמר למוד תורה אעפ"י שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה (מד"ר איכ', פתיח').  אם חפץ אתה ללמוד אל תאמר על מה שלא שמעת שמעתי (כלה רבתי ד).  לא יהיה התלמיד בוש מחביריו שלמדו מפעם ראשונה או שניה והוא לא למד אלא אחר כמה פעמים (רמב"ם, ת"ת ד ה). — ובינ' לָמֵד, לְמֵדִים: הלמד2 ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש והלמד2 זקן למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר מחוק (אבות ד כ).  כשם שלמדתי אותה בצער כך תהיו אתם למדים אותה בצער (ספרי דבר' שו).  ר' יהושע אומר השונה ואינו עמל כאיש זורע ולא קוצר הלמד תורה ושכח דומה לאשה היולדת וקוברת (תוספתא פרה ד ז).  הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא (ירוש' ברכ' א ג:).  הלמד אגדה מתוך הספר לא במהרה הוא משכח (שם ה ט.).  אמר ר' מאיר כל ימים שהיינו למידין אצל ר' ישמעאל לא היינו נותנין קלקנתוס בדיו (שם סוט' ב יח.).  אמר ר' כשהיינו למדין תורה אצל ר"ש בתקוע היינו מעלין שמן ואלונטית מחצר לגג (בבלי שבת קמז:).  זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל שבתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה מי שאין לו אב לא היה למד תורה וכו' התקינו שיהיו מושיבין מלמדים תינוקות בירושלם וכו' ועדיין מי שיש  לו אב היה מעלה ומלמדו מי שאין לו אב לא היה עולה ולמד התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך (ב"ב כא.).  בשעה ששמעו ישראל אנכי ה' אלהיך נתקע תלמוד תורה בלבם והיו למדים ולא היו משכחין (מד"ר שה"ש, ישקני).  תורה אדם למד ב' הלכות היום וב' למחר עד שנעשה כנחל נובע (שם, כי טובים).  אעפ"י שמצוה ללמוד ביום ובלילה אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה (רמב"ם, ת"ת ג יג).  עשרים וחמשה תינוקות למדים אצל מלמד אחד (שם ב ה).  — לָמַד מפלוני, פלוני הורה לו: איזהו חכם הלומד מכל אדם (אבות ד א).  הלמד3 (תורה) מן הקטנים למה הוא דומה לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו והלמד3 מן הזקנים למה הוא דומה לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן (שם כ).  הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת וכו' צריך לנהוג בו כבוד שכו מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד וקראו רבו (שם ו ג).  אינו דומה לומד מעצמו ללומד מרבו (כתוב' קיא.).  משל לשני בני אדם אחד למד מרבו ואחד למד מעצמו וכו' (פי' יציר לר"י ברצלוני 2, בשם המדרש). — לָמַד דבר מפלוני, מדבריו של פלוני, או ממעשיו, ממנהגו, הבין וידע דבר פלוני מה טיבו או איך להתנהג בו: ומעשה בימי אביו של ר' צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את המאור בטפיח וכו' ומדבריהן למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת (שבת כד ה).  (ערבי אחד אמר ליהודי ביום שנחרב ביהמ"ק כי בו ביום נולד משיח) א"ר בון מה לנו ללמוד מן הערבי הזה ולא מקרא מלא הוא והלבנון באדיר יפול (ומה כתוב אחריו) ויצא חוטר מגזע ישי (ירוש' ברכ' ב ה.).  באותה שעה למדתי ממנו (מאליהו) שלשה דברים למדתי שאין נכנסין לחורבה ולמדתי שמתפללין בדרך ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה (בבלי שם ג.).  א"ר עקיבא פעם אחת נכנסתי אחר ר' יהושע לבית הכסא ולמדתי ממנו ג' דברים למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל א"ל בן עזאי עד כאן העזת פניך ברבך אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך (שם סב.).  א"ר יוחנן י"ח ימים גדלתי אצל ר' אושעיא ברבי ולא למדתי ממנו אלא דבר אחד (ערוב' נג.).  אמר רב יוסף לעולם ילמד אדם (ענוה) מדעת קונו שהרי הקב"ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על  הר סיני (סוט' ה.).  הנפטר מחבירו בין גדול בין קטן צריך ליטול ממנו רשות ממי אתה למד מאברהם פעם אחת היה אברהם מדבר עם הקב"ה באו מ"ה לדבר עמו אמר להן נפטר מן השכינה שהיא גדולה מכם וכו' (מד"ר בראש' מז).  ה' דברים למדנו מר' אליעזר בשעת מיתתו ושמחנו בהן שמחה גדולה (דא"ר ג). — לָמַד דָבָר, נתברר לו הדבר: (כתוב) ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר הרי אנו למדים בכולם משנת ששים מה שנת ששים כלמטה ממנה אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה (ערכ' ד ד).  (כתוב) וכי ימכור איש למדנו שהוא רשאי במכירתה (מכי' משפט' ג).  ר"א המודעי אומר נתן לו (משה ליתרו) מתנות רבות שמתוך תשובה שנתן לו אתה למד  (שם יתרו ב).  ולפי דרכינו למדנו שאין ישיבת חוצה לארץ עולה להן מן המניין (תוספתא יבמ' ח ד).  שאף לשרה שאלו איו אברהם למדנו שישאל אדם באכסניא שלו לאיש על האשה ולאשה על האיש (רש"י בראש' יח ט).  למדת שאין תקופה נופלת בתחילת הלילה אלא לסוף ד' שנים (הוא, ברכ' נט:).  הא לָמַדְתָּ, הנה ראית, הנה נתברר לך: ר' צדוק אומר אל תעשם (את התורה והמצות) עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם וכו' הא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם (אבות ד ה).  שהיסורין מרצין יותר מן הקרבנות וכו' הא למדת שחביבין יסורין (מכי' יתרו י).  הלכה וניסת לאחד מן השוק והיו לו בנים ממנה ניסת לזה לא נמצאו בניו של ראשון ממזרים הא למדת שאין זה כריתות (ספרי דבר' רסט).  (כתוב) ורחץ במים את בשרו ולבשם הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה (יומ' לב.). — נמצאנו לְמֵדִים: מגיד שניסן ראש לחדשים ומנין אף למלכים ת"ל הוא החדש השני למלוך שלמה על ישראל ומנין אף לרגלים ת"ל חג המצות וחג השבועות וחג הסכות נמצינו למדין  שניסן ראש לחדשים למלכים ולרגלים (מכי' בא א).  מצינו שלא היה רשות לאחד מן הכהנים ליכנס ולשמש באהל מועד אלא א"כ היה לו שלשים שנה שנאמר מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה וגו' הרי נמצאנו למדים שהיה אלעזר עד שלא נגזרה הגזירה בן שלשים שנה או יותר (מד"ר במד' ג).  ל' יום בשנה חשובין שנה והוא שתקלוט הנטיעה קודם שלשים יום וכמה הוא סתם הקליטה לכל האילנות שתי שבתות נמצאת למד שהנוטע מ"ד יום קודם ר"ה עלתה לו שנה (רמב"ם, מע"ש ט ח-ט). — מכאן אתה לָמֵד: כשבא אדם אצלך להתגייר אינו בא אלא לשום שמים אף אתה קרבהו ולא תרחיקהו מכאן אתה למד שיהא אדם דוחה בשמאל וימין מקרב (מכי' יתרו א).  הרי הוא אומר אשר אנכי מצוך היום על לבבך מכאן אתה למד שכל הפרשה כולה צריכה כונה (ברכ' יג:).  חתך (יהושע) ראשי גבוריו (של עמלק) ולא השאיר אלא חלשים שבהם ולא הרגם כלם מכאן אנו למדים שעשו על פי הדבור של שכינה (רש"י שמות יז יג).  כבר ביארנו בנזירות שאם היה הנזיר וכזית מן המת תחת הגמל או תחת המטה וכו' אינו מגלח ומשם אתה למד שכל אלו ההלכות האמורות בטומאת אהלים וכו' הכל מדברי סופרים (רמב"ם, טומ' מת יט ו). —  ומלכות לְמֵדָה: נוסעים אין כתיב כאן אלא נוסע מגיד שנעשו כולן תורמיות תורמיות כאיש אחד מכאן למדין מלכיות להיות מנהיגות תורמיות תורמיות (מכי' בשלח ב). — לָמֵד מִדָּבָר: אין למדין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספות אלא מן התלמוד (ירוש' פאה ב יז.).  מפני שאנו למידין מן ההלכה אנו עושין אותו (שם שבי' י לט:).  למידין אפשר משאי אפשר (שם תרומ' ב מא:).  למידין גזירה שוה אפילו מופנה מצד אחד (שם יומ' ח מה.). — ודבר מדבר: דבר הלמד  מענינו במה הכתוב מדבר בממון אף כאן בממון דבר הלמד מסופו שאין הבית מטמא עד שיהו בו אבנים ועצים ועפר (ברייתא דר' ישמעאל).  אר"ש וכי תודה מאין למדה לא משלמים ודבר הלמד ממקום אחר אתה בא ללמד הימנו למד מן הלמד (ספרי במד' קיח).  וכי חטאתו של מצורע מאיכן למידה שתהא פסולה שלא לשמה (ירוש' פבח' ה לא ד).  לומר שהן (הלכות מועד) עקורות ואין למידות זו מזו (מו"ק יב.).  כל התורה למידין למד מלמד חוץ מקדשים שאין למידין למד מלמד (שבוע' י.). — לָמַד לְדָבָר, הורה בענין הדבר הזה: אם למדתי למצורע שמגלח כל שערו אף נזיר יגלח כל שערו (ספרי במד' כח).  אם למדתי לטומאה שסותרת את הכל אף התגלחת תסתור את הכל (שם לא). — לָמַד בְּדָבָר, נשא ונתן בו, הורה בו פנים: קייטא שיש בה פספסים צבועים ולבנים פושין מזה לזה שאלו את ר"א והרי הוא פספס יחידי אמר להן לא שמעתי אמר לו ר"י בן בתירא אלמד בו אמר לו אם לקיים דברי חכמים הן (נגע' יא ז). — לָמַד את לֵב פלוני וכדומ', נתברר לו טיבו ואיכותו: א"ר יוחנן י"ב תלמידים היו לו לר' אושעיא ברבי וי"ח ימים גדלתי ביניהן ולמדתי לב כל אחד ואחד וחכמת כל אחד ואחד (ערוב' נג.). — לָמַד דבריו, עִיֵּן בהם, בדק ובחן אותם: (העד שאמר) מחייב הייתי ועכשיו מזכה אני מקבלין אותו (ואם אמר) מחייב הייתי ועכשיו מחייב אני אומרים לו למוד דבריך בתחילה טעה אחד מן המזכין בדבריו סופרי הדיינין מזכירין אותו (ואם טעה אחד) מן המחייבין אין סופרי הדיינין מזכירין אותו אלא אומרין לו למוד דבריך כתחילה (תוספתא סנה' ט א). — וגם במשמ' פעל יוצא להאדם, לָמַד אותו, הורה לו ובאר לו למען ידעהו: קטן היודע לנענע חייב בלולב להתעטף חייב בציצית וכו' יודע לדבר אביו לומדו תורה וקריאת שמע (סוכ' מב.).  

— פִע', לִמַּד, לִמַּדְתִּי, לִמַּדְתְּ, לִמְּדוּ, לִמַּדְתֶּם, אֲלַמֵּד, אֲלַמְּדָה, יְלַמֵּד, יְלַמְּדוּ, יְלַמֵּדוּן, מְלַמֵּד, לַמֵּד, לְלַמֵּד, לִמַּדְתַּנִי, לַמְּדֵּנִי, לַמֵּדְנָה, לַמְּדָהּ, אֲלַמֶּדְכֶם, אֲלַמְּדֵם, תְּלַמְּדֵנִי, תְּלַמְּדֵנוּ, תְּלַמְּדֵם, יְלַמְּדֵהוּ, יְלַמְּדָהּ, מְלַמֶּדְךָ, לְלַמְּדָם, — א) לִמַּד את פלוני דבר, מִלְחָמָה וכיוצא בזה, הרגילהו בזה, עשה שילמדהו, שיעשהו פעמים הרבה כדי שידע לעשותו היטב, einüben; exercer; to train: ואלה הגוים אשר הניח יי' לנסות בם את ישראל וכו' רק למען דעת דרות בני ישראל לְלַמְּדָם מלחמה (שפט' ג א-ב).  מְלַמֵּד ידי למלחמה ונחת קשת נחושה זרעתי (ש"ב כב לה).  ברוך יי' צורי הַמְלַמֵּד ידי לקרב אצבעותי למלחמה (תהל' קמד א). — לִמְּדוֹ קשת וכדומ': ויאמר (דוד) לְלַמֵּד בני יהודה קשת (ש"ב א יח). — ואת לשונו וכדומ': ואמת לא ידברו לִמְּדוּ לשונם דבר שקר (ירמ' ט ד). — לִמְּדוֹ דֶרֶךְ, נחהו והראהו הדרך ילך בה, lenken; diriger; to direct, ובהשאלה במוסריות: דרכיך יי' הודיעני ארחותיך לַמְּדֵנִי (תהל' כה ד).  ידרך ענוים במשפט וִילַמֵּד ענוים דרכו (שם ט).  אֲלַמְּדָה פשעים דרכיך וחטאים אליך ישובו (שם נא יה). — לִמְּדוֹ לעשות דבר, היה לו במעשיו למופת שיעשה גם הוא כמותו: למען אשר לא יְלַמְּדוּ (הגוים) אתכם לעשות ככל תועבתם (דבר' כ יח). — לִמְּדוֹ על פלוני, הרגילו להיות שליט עליו: ואת לִמַּדְתְּ אתם עליך אלפים לראש (ירמ' יג כא).  ב) בפרט לִמְּדוֹ תורה, חכמה, דעת הורה לו ובאר לו כדי שיבין וידע, lehren; enseigner; to teach: ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מְלַמֵּד אתכם לעשות (דבר ' ד א).  ראה לִמַּדְתִּי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני יי' (שם ה).  אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם יְלַמֵּדוּן (שם י).  ואתי צוה יי' בעת ההוא לְלַמֵּד אתכם חקים ומשפטים (שם יד).  ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תְּלַמְּדֵם (שם ה כח).  וְלִמַּדְתֶּם אתם את בניכם לדבר בם (שם יא יט).  ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וְלַמְּדָהּ את בני ישראל שימה בפיהם (שם לא יט).  ויכתב משה את השירה הזאת ביום ההוא וַיְלַמְּדָהּ את בני ישראל (שם כב).  כי שמענה נשים דבר יי' ותקח אזנכם דבר פיו וְלַמֵּדְנָה בנתיכם נהי ואשה רעותה קינה ׁירמ' ט יט.  ולא יְלַמְּדוּ עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את יי' כי כולם ידעו אותי שם לא לג.  ויפנו אלי ערף ולא פנים וְלַמֵּד אתם השכם וְלַמֵּד ואינם שמעים לקחת מוסר שם לב לג.  את מי נועץ ויבינהו וַיְלַמְּדֵהוּ בארח משפט וַיְלַמְּדֵהוּ דעת ודרך תבונות ישע' מ יד.  כה אמר יי' גאלך קדוש ישראל אני יי' אלהיך מְלַמֶּדְךָ להועיל מדריכך בדרך תלך ׁשם מח יז.  לכו בנים שמעו לי יראת יי' אֲלַמֶּדְכֶם תהל' לד יב.  אלהים לִמַּדְתַּנִי מנעורי ועד הנה אגיד נפלאותיך שם עא יז.  היסר גוים הלא יוכיח הַמְלַמֵּד אדם דעת שם צד י.  אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תְלַמְּדֶנּוּ  ׁשם יב).  ברוך אתה יי' לַמְּדֵנִי חקיך (שם קיט ב).  טוב טעם ודעת לַמְּדֵנִי כי במצותיך האמנתי (שם סו).  נדבות פי רצה נא יי ומשפטיך לַמְּדֵנִי (שם קח).  תבענה שפתי תהלה כי תְלַמְּדֵנִי חקיך (שם קעא).  אם ישמרו בניך בריתי ועדתי זו אֲלַמְּדֵם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך (שם קלב יב).  הלאל יְלַמֶּד דעת והוא רמים ישפוט (איוב כא כב).  כי עזרא הכין לבבו לדרש את תורת יי' ולעשת וּלְלַמֵּד בישראל חק ומשפט (עזר' ז י).  ובשנת שלש למלכו שלח לשריו לבן חיל ולעבדיה וכו' לְלַמֵּד בערי יהודה וכו' וַיְלַמְּדוּ ביהודה ועמם ספר תורת יי' ויסבו בכל ערי יהודה וַיְלַמְּדוּ בעם (דהי"ב יז ז-י).  ויאמר המלך לאשפנז רב סריסיו להביא מבני ישראל ומזרע המלוכה ומן הפרתמים ילדים אשר אין בהם כל מאום וכו' וְלְלַמְּדָם ספר ולשון כשדים (דני' א ג-ד).  ויתר שהיה קהלת חכם עוד לִמַּד דעת את העם (קהל' יב ט). — ובתו"מ כמו במקרא, במשמ' הרגיל: אין מלמדין את הפרה אלא בחילת בלבד (תוספתא שבי' ג כ).  מלמַד (נקרא כך) שהוא מלמד את הפרה לחרוש בשביל ליתן חיים לבעליה (ירוש' סנה' י כח.).  למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז (ברכ' ד.).  לעולם ילמד אדם עצמו להשכים ולהעריב (הור' יג:).  שלא ילמד אדם את בנו בשר ויין (חול' פד.). — ולִמְּדוֹ דרך: כשחלה ר"א נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העה"ב (שם כח:). — ובפרט לִמְּדוֹ תורה וכדומ': לא ילמד רווק סופרים  ולא תלמד אשה סופרים (קדוש' ד יג). מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה (שם יד).  חייב אדם ללמד את בתו תורה (סוט' ג ד).  כל המלמד בתו תורה כאלו מלמדה תפלות (שם).  המודר הנאה מחבירו שוקל את שקלו וכו' ומלמדו מדרש הלכות והגדות אבל לא ילמדנו מקרא (נדר' ד ב-ג).  הגרוס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב (יומ' ג יא).  שאם לא למדו אביו (תורה) הוא מלמד לעצמו (מכי' בא יח).  כדרך שאתם למדים אותה בצער כך תהיו מלמדים אותה בצער (ספרי דבר' שו).  אמר לו (רשב"י לר"ע) רבי למדני תורה אמר איני מלמדך אמר לו אם אין אתה מלמדני אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות וכו' אמר לו אם בקשת ליחנק היתלה באילן גדול וכשאתה מלמד את בנך למדהו בספר מוגה (פסח' קיב.).  כל הלומד תורה ואינו מלמדה דומה להדס במדבר (ר"ה כג.).  אסור לאדם שילמד את עבדו תורה (כתוב' כח.).  אמר שמואל ת"ח המלמדין הלכות שחיטה לכהנים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה (שם קו.).  אמר לו ר"ע רבי תרשיני לומר דבר אחד ממה שלימדתני אמר לו אמור (ע"ז יו:).  אמר ר' יונתן כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו (סנה' יט:).  הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת (שם סח.).  מהלכין היינו (עם עקיבא בן יוסף) בדרך אמר לי רבי למדני  בנטיעת קשואין אמרתי דבר אחד נתמלאה כל השדה קשואין אמר לי רבי למדתני נטיעתן למדני עקירתן (שם).  אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו (שם צא:).  וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה (שם קא:).  בשעה שהתלמיד הולך אצל רבו ואומר לו למדני תורה אם מלמדו מאיר עיני שניהם ה' (תמור' טז.).   למד ולא לימד אין לך הבל גדול מזה (מד"ר ויקר' כב).  שהרב רוצה ללמד ותלמיד אינו רוצה ללמוד (פסיק' רבתי לא).  בשעת פטירתו של ראב"ע נכנסו תלמידים לבקרו וישבו לפניו ואמרו לו ר' למדנו דבר אחד בלבד א"ל בניי מה אלמד אתכם צאו והזהרו כל אחד איש בכבוד חברו (דא"ר ג).  אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה (תפלת י"ח, אתה חונן). — לִמֵּד אומנות: ר"מ אומר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה (קדוש' ד יד).  כל שאינו מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות (גמ' שם כט.).  מעשה באשה אחת בקיסרין שהוליכה את בנה אצל נחתום אחד אמרה לו למד את בני אומנות אמר לה ימתין אצלי חמש שנים ואני מלמדו חמש מאות מינין בחטה (מד"ר איכה, ויגרס).  האב חייב בבנו למולו ולפדותו וכו' וללמדו אומנות ולהשיאו אשה (שם קהל', ראה חיים). — לִמְּדוֹ לעשות דבר, אמר לו ויעץ לו לעשות כך וכך: מוליכין את לולביהם להר הבית והחזנים מקבלין מהן וסודרין אותן על גב האיצטבא והזקנים מניחין את שלהן בלשכה ומלמדים אותם לומר כל מי שמגיע לולבי בידו הרי הוא לו במתנה (סוכ' ד ד).  בא יבם על הקטנה וחזר ובא על הגדולה או שבא אחיו על הגדולה פסל את הקטנה ר' אליעזר אומר מלמדים את הקטנה שתמאן בו (יבמ' יג יא).  מי שזכה בקטורת היה נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו נתפזר ממנו לתוכו נותנו לו בחפניו ומלמדים אותו הוי זהיר שמא תתחיל לפניך שלא תכוה (תמיד ו ג).  השוחה על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישוח (ירוש' ברכ' א ג ג). — לִמֵּד, הוכיח והורה הלכה, הראה שכך הוא הדין: בראשונה היו שולחין אצל בעלי בתים שבמדינות מהרו והתקינו את פירותיכם עד שלא תגיע שעת הביעור עד שבא ר"ע ולימד שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות פטורים מן הביעור (מע"ש ה ח).  שלח לו ר"ג (לר' יהושע) גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביוה"כ שחל להיות בחשבונך הלך ומצאו ר' עקיבא מיצר אמר לו (ר"ע) יש לי ללמד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי שנאמר אלה מועדי יי' וכו' (ר"ה ב ט).  אמר רבי יהושע מי יגלה עפר מעיניך ריב"ז שהיית דורש כל ימיך שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה וכו' והלא יהושע תלמיד תלמידך לימד שמאהבה עשה (סוט' ה ה).  שבא ר' עקיבא ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו (נדר' ט ו).  אמר לו ר' ישמעאל אלעזר בן עזריה עליך ראיה ללמד שאתה מחמיר שכל המחמיר עליו ראיה ללמד (ידים ד ג).  נכנס (רשב"ג) לבית דין ולימד האשה שהיו עליה חמש לידות וודאות חמש זיבות וודאות מביאה קרבן אחד (ב"ב קסו.). — והתורה לִמְּדָה, במה שכתוב בה כך וכך הורת לנו כך וכך: לימדה תורה דרך ארץ נתמנה לאדם פרנסה יקח בית ואח"כ שדה ואח"כ אשה שנאמר אשר בנה אשר נטע אשר ארש אשה (תופסתא סוט' ז כ).  מכאן (ממה שנאמר בכתוב ויביאה אל האדם) לימדה תורה ד"א שיחזור גדול עם קטן בשושבינות ואל ירע לו (ברכ' סא.).  (כתוב) ויקרא אל משה וידבר למה הקדים קריאה לדיבור לימדה תורה דרך ארץ שלא יאמר אדם דבר לחבירו אלא א"כ קוראהו (יומ' ד:).  מיכן (ממה שנאמר בכתוב תן חיים לנערותך) לימדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם את בנו בשר ויין (חול' פד.).  כאן (שאמר הכתוב אם במחתרת ימצא הגנב והכהו ומת אין לו דמים) למדתך תורה אם בא להרגך השכם להרגו (רש"י שמות כב א). — לִמְּדַתְךָ לָשׁוֹן, בלשון שהשתמשה התכונה ללמדך דבר: ראה לשון שלימדתך התורה מולך כל שתמליכהו עליך (ירוש' סנה' ז כה ג). — לְלַמֵּד, לְלַמֶּדְךָ, מה שנאמר בכתוב כך וכך הוא כדי להורות כך וכך: (כתוב) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים אלא ללמד שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה (ר"ה ב ט).  ר' נתן אומר בקיפוסולין של מצרים היה קבור יוסף ללמדך שבמדה שאדם מודד בה מודדים לו וכו' (מכי' בשלח ב, פתיח').  ר"י אומר בא הכתוב (שאמר וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל) ללמדך על מקדיש ערימתו עד שלא מירח שהוא פטור מן התרומה (ספרי במד' ה).  מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית (ירוש' ברכ' ב ד ד).  כך היתה הלכה בידם ושכחוה ועמדו השניים והסכימו על דעת הראשונים ללמדך שכל דבר שבית דין נותנין נפשם עליו סופו להתקיים בידם (שם שבי' א לג:).  (כתוב) כי יתן איש אל רעהו וכו' ללמד שאין ב"ד נזקקין לפחות משוה פרוטה (שם שבו' ו לו ד).  (כתוב) וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ללמדך שהיה שונא לישמעאל על שיצא לתרבות רעה ושלחו הוא ואמו הגר ריקם וטרדו מביתו על כך וכי תעלה על דעתך שאברהם שכתוב בו ואברם כבד מאד במקנה וגומר משלח אשתו ובנו מביתו ריקם בלא כסות ובלא מחיה אלא ללמדך כיון שיצא לתרבות רעה לא נפנה עליו (מד"ר שמות א). —  ומְלַמֵּד: ההלל והשמחה שמנה כיצד מלמד שחייב אדם בהלל ובשמחה ובכבוד יו"ט האחרון של חג כשאר כל ימות החג (סוכ' ד ח).  לא עבד איוב את הקב"ה אלא מאהבה שנאמר הן יקטלני לו אייחל ועדין הדבר שקול לו אני מצפה או איני מצפה ת"ל עד אגוע לא אסיר תומתי ממני מלמד שמאהבה עשה (סוט' ה ה).  (כתוב) לעיני כל העם מלמד שלא היה בהם סומים דבר אחר לעיני כל העם מלמד שראו באותה שעה מה שלא ראה יחזקאל וישעיה (מכי' יתרו ג).  (כתוב) אם לא שכב איש אותך מלמד שפותח לה (הכהן להסוטה) בזכות (ספרי במד' יב).  הרי הוא אומר חי אל הסיר משפטי ושדי המר נפשי מלמד שאין אדם נודר בחיי המלך אלא א"כ אוהב את המלך (תוספתא סוט' ו א).  (כתוב) הנה אנכי והילדים אשר נתן לי יי' וכי ילדים היו והלא תלמידיו היו אלא מלמד שהיו חביבין עליו והיה קורא אותם בני (ירוש' סנה' י כח:).  (כתוב בבלעם) ויודע דעת עליון (והלא דעת בהמתו לא היה יודע דעת עליון היה יודע) אלא מלמד שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה (ברכ' ז.).  (כתוב) ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים וכי כל הקהל שוחטין והלא אין שוחט אלא אחד אלא מלמד שכל ישראל יוצאין בפסח אחד (פסח' עח:).  (כתוב) ולהג הרבה יגיעת בשר וכו' מלמד שכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת (ערוב' כא:).  (כתוב) וקראו לו זקני עירו הן ולא שלוחן ודברו אליו מלמד שמשיאין לו עצה הוגנת לו (יבמ' מד.).  (כתוב) אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה במקור נדפס "ונכה". המכה וכי תעלה על דעתך שזה מהלך בשוק וזה נהרג אלא מלמד שחובשין אותו (כתוב' לג:).  ובקלקלה מתחילים מן הקטן שנאמר ויאמר יי' אלהים אל הנחש ואל האשה אמר וכו' ולאדם אמר וכו' מלמד שמתחלה נתקלל נחש ואח"כ נתקללה חוה ואח"כ נתקלל אדם (מד"ר בראש' כ). — לִמֵּד הַדָּבָר עַל דָּבָר, הורה לנו בדבר ההוא כך וכך: כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא (י"ג מדות של ר' ישמעאל).  דרש ר"ע כל כלי חרש וכו' יטמא אינו אומר טמא אלא יטמא לטמא אחרים לימד על ככר שני שמטמא את השלישי (סוט' ה ב).  הבערה לימדה על כל המלאכות שבתורה כולהן לצורך והיא שלא לצורך (ירוש' שבת ב ה.).  (כתוב) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת (יומ' מה.).  (כתוב) לבד מנדריכם ונדבותיכם לימד על נדרים ונדבות שקרבין בחולו של מועד (תמור' יד:). (כתוב) ופרע את ראש האשה וכו' לימד על בנות ישראל שיהיו מכסות ראשיהן (מד"ר במד' ט).  — בא לְלַמֵּד ונמצא לָמֵד: רבי אומר (כתוב בנערה המאורסה) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה וכי מה ענין רוצח אצל נערה המאורסה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה המאורסה וכו' (פסח' כה:), ומצוי הדבור הרבה.  — לִמֵּד על פלוני זכות או חובה, דבּר והוכיח בראיות וכדומה שפלוני זכאי או חיב: דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה דיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה דיני ממונות המלמד חובה מלמד זכות והמלמד זכות מלמד חובה דיני נפשות המלמד חובה מלמד זכות אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה (סנה' ד א).  נגמר הדין מוציאין אותו לסקלו וכו' אמר אחד יש לי ללמד עליו זכות וכו' ואפי' הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות מחזירין אותו וכו' וכרוז יוצא לפניו איש פלוני בן פלוני יוצא ליסקל על שעבר עברה פלונית ופלוני ופלוני עדיו כל מי שיודע לו זכות יבא וילמד עליו (שם ו א).  יה"ר מלפניך יי' אלהי שבשעה שיהיו בניו של יצחק בני נכנסים לידי צרה ואין להם מי ילמד עליהם סניגוריא אתה תהא מלמד עליהם סניגוריא (ירוש' תענ' ב סה ד).  אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלאכים מלמדין עליו חובה ומלאך אחד מלמד עליו זכות הקב"ה מכריעו לכף זכות (שם קדוש' א סא ד).  מדת בשר ודם שנים עומדים בפני המלך אחד מלמד קטיגוריא שלו ואחד סניגוריא שלו לא כל המלמד קטיגוריא מלמד סניגוריא ולא המלמד סניגוריא מלמד קטיגוריא אבל הקב"ה אינו כן הוא מלמד סניגוריא הוא מלמד קטיגוריא (מד"ר שמות יה).  אמר משה אם מניח אני את ישראל וארד אין להם תקומה לעולם איני זז מכאן עד שאבקש עליהם רחמים מיד התחיל מלמד עליהם סנגורי' אמר להקב"ה יש לי זכות ללמד עליהם (שם מב).  כל אותה הלילה היה לוט עומד ומדבר עליהם סנגורי' כיון שבאו ואמרו לו איה האנשים ונדעה אותם בתשמיש מיד ויאמרו האנשים אל לוט עוד מי לך פה עד כאן היה לך פתחון פה ללמד עליהן סניגוריא (שם ויקר' כג).  למלך שעשה סעודה וזימן האורחין מהם אוכלים ושותים ומברכים למלך ומהן אוכלים ושותים ומקללין למלך הרגיש המלך ובקש להכניס בהם מהומה בסעודתו ולערבבה נכנסה מטרונה ולימדה עליהם סניגוריא אמרה לו אדוני המלך וכו' הביטה באלו שאוכלים ושותים ומברכים אותך ומשבחים לשמך (שם שה"ש, ברח דודי).  אמר לו הקב"ה נשתתקת ואין אתה מלמד סניגוריא על בני (שם, רות א). — ג) בהשאלה, לִמֵּד4 אִשָּׁה, התחבר אליה, דבק בה:   מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבזו לי אנהגך אביאך אל בית אמי תְּלַמְּדֵנִי אשקך מיין הרקח מעסיס רמני (שה"ש ח א-ב). ד) *לִמֵּד אבנים וכדומה, ערך אותן וסדר אותן לפי הצרך: פעם א' הלך רבי למקום אחד ומצא נדבך של אבנים ואמר לתלמידיו צאו וחשבו כדי שנשב עליהן למחר וכו' רבי אמי אמר (לא אמר להם אלא) צאו ולמדום (שבת קכה:).  נדבך של אבנים שחשב עליו מבעוד יום אם למדום מותר לישב עליהם למחר (רמב"ם, שבת כה כא).

— פֻע', לֻמַּד, מְלֻמָּד, מְלֻמָּדָה, מְלֻמְּדֵי, — שלִמְּדוּהוּ, שהרגילוהו בדבר, geübt; exercé; trained: יסרתני ואוסר כעגל לא לֻמָּד (ירמ' לא יז).  עגלה מְלֻמָּדָהּ אהבתי לדוש ואני עברתי על טוב צוארה (הוש' י יא).  הנה מטתו שלשלמה ששים גברים סביב לה מגברי ישראל כלם אחזי חרב מְלֻמְּדֵי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות (שה"ש ג ז-ח). — ושיר וכדומ': ויהי מספרם עם אחיהם מְלֻמְּדֵי שיר ליי' כל המבין מאתים שמונים ושמנה (דהי"א כה ז). — ובתו"מ, מְלֻמַּד בדבר, רגיל בו: אמרו מי ילך ויבטל הגזירות ילך ר' שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים (מעי' יז:).  כל זמן שמאורות לוקין סימן רע לשונאיהם של ישראל מפני שמלומדים במכותיהן (סוכ' כט.). — ומצוי בסהמ"א: שלא היו מלומדין לשתות תמיד לפני המועד (רש"י מו"ק ו:).  אמר להם הריני מוחל לו על תנאי שלא יהיה מלומד לעשות כן (פרקי רבנו הקדוש יא). — ב) °אדם שלמד הרבה, Gelehrter; savant: והסכימו ביניהם שלא יהיה ענינם כמדת היהודים המלומדים בישיבותיהם ליכנס כל אחד בדברי חבירו (שבט יהודה מ). 

— הִתפ', * הִתְלַמֵּד, — א) התרגל בדבר: אחר הכל עונין אמן חוץ מתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשויין (ברכ' נג:).  כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה (יומ' לז:).  אמר ר' חנינא קרא צער גדול היה לי אצל ר"ח הגדול ולא התיר לי לפסוק (את הפסוק לשנים) אלא לתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשויין (תענ' כז:).  כתב לגרש את אשתו ונמלך וכו' א"ר פפא בסופרים העשויין  להתלמד (גיט' כד:).  שמע קול התינוק' מתלמדין ואומרי' איש פלוני גירש את פלונית ממקום פלוני ואמר זה שמי וזה שם אשתי (מדר' תנא' כד א).  מכניסין את התינוקות להתלמד  כבן שש כבן שבע לפי כח הבן ובנין גופו (רמב"ם, ת"ת ב ב). — ב) נתלמד הדבר, למדו אותו: התורה היום לומד מעט ולמחר הרבה לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים (מד"ר במד' יב). — ואמר הפיטן: חביון עז שכנתי במחמד, לארץ לא ירדתי להתלמד, ועמד איש תם ותאותי חמד (רשב"י, ג' שבוע', בשורי מעשהו). — ג) °כמו לְמַד, התלמד מפלוני: הרב שאינו הולך בדרך טובה אע"פ שחכם גדול הוא וכל העם צריכין לו אין מתלמדין ממנו עד שובו למוטב (רמב"ם, ת"ת ד א).  ושל צורות שעושין אותו כדי שיתלמד ממנו הרוקם (הוא, כלים כז יב).  וכן המלמד והמתלמד כי החכמה נמצאת למלמד בפועל ולמתלמד בכח (אמונה רמה א ה).