*, ת"ז, מ"ר לְמֵדִים, — שלָמַד, שקנה לו דעת, חכמה וכדומ': ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד (אבות ב ה). למידין לפני חכמים (סנה' יז:). אמרו למדין לפני רבי (מנח' פ:). בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושא וכו' שלחו אצל זקני הגליל ואמרו כל מי שהוא למד יבא וילמד וכל מי שאינו למד יבא וילמוד נתכנסו ולמדו (מד"ר שה"ש, סמכוני).