°, ש"נ, — שה"פ מן לקק:  שלא היו שותים בגמיעה כי אם בלקיקה בלשונם וכו' בהיותה (השתיה) בלקיקת הלשון שיעשה אותו הכלב והאדם מעומד ולא בגמיעת הפה (ר"י אברבנאל, שפט' ז ו). —  וברפואות, רפואה שלוקקים אותה בלשון:  ושני מיני רמונים מבושלים עד שימוחו וילקח מהם לקיקות (קאנון ג ט ו).  ויעשה הלקיקות המרטיבות שוות המזג (שם ג יג א ד).  ואמנם נלקחו הלקיקות ברוב הענינים שיאחזו בפה להגיע מהם דבר אחר דבר אל הריאה שלא ידחה בבת אחת אל האצטומכא כ"א יארך הדרך ממנו מן האצטומכא אל הריאה (שם ה ה א). לקיקת השעול מחום יוקח סבסתאן שלשה חפנים וכו' ויבושל עד שיתעבה (שם שם ג).  לקיקה אחרת יוקח גרגרי חבושים וכו' (שם ט).