לָקִישׁ
* 1, ת"ז, לנק' לְקִישָׁה, מ"ר לְקִישִׁים, לְקִישׁוֹת, — מה שצומח בזמן מאוחר: והחטה והכסמת לא נכו וכו' ר' יהודה אומר לקישות היו (מד"ר שמות יב). — ובע"ח, שנולדו בזמן מאוחר: כי מן הבכירות עושה כך ולא מן הלקישות (מדר' שכל טוב, בראש' ל מ).
1 בארמ' בגמ': אם בכיר ולקיש כחדא יינץ דין הוא אדר ואם לאו לית דין אדר (סנה' יח:).