° 1, ש"ז מ"ר מַלְשִׁינִים, — מי שמספר רעות על חברו, בפרט מוֹסר, שמספר רעות לפני השלטון וכיוצא בו: אונס והמלשין בל ישלחו רסע"ג, תרי"ג מצות, את יי' אלהיך. המלשין שתפיהו לא תשא שמע שוא במלולים הוא, אזהר', אנכי אש. הולכי רכיל וכו' ענין מלשינים הם מנחם, ערך רכל. מסור (פרושו) מלשין רש"י גיט' מה:. והמסורות (הם) מלשינים שמוסרים ממון ישראל ביד עכו"ם הוא, ר"ה יז.. והטעם (של רכיל) המלשין כי הרוכל מעתיק יקנה מזה וימסור לזה והרכיל יגלה לזה מה ששמע מזה ראב"ע ויקר' יט טז. ילמדנו אבינו מה לעשות באיש שנתפרסם עליו שהוא מלשין וכו' כי הדבר ידוע מי שהוא מוחזק מסור ומלשין הגוים מקרבין אותו בשביל הנאתן תשו' הרא"ש ב, מובא בטחו"מ שפח. הסכמה אחת עשו גדולי העדה לעמוד כנגד המלשינים ומזיקי העדה ומצערים אותם תשו' ריב"ש עט . ועוד היום נהגו העברים לקרא המדבר בסתר רע על אדם לגדול ממנו מלשין ר"א בדרשי חותם תכנית, דבה. — וההבדל בין רכיל ומלשין: המלשין מגיד חטאת החוטא אל מי שיש בידו להענישו כגון אל המלך או אל השופט או אל האדון וההולך רכיל מספר על ההדיוט שאין בידו לענוש רק להנקם שד"ל, בית האוצר קכ"ו .
1 מן לשׁן, עי"ש. בארמ' מלשינא תרג' תהל' קב ג. ובתפילת י"ח בסדרי התפלה מתחלת ברכה: למינים ולמלשינים אל תהי תקוה. אך בסדר רב עמרם וכמו"כ בסדר רסע"ג ובמחזור ויטרי כ"י הגרסה היא למשומדים, ודבר ברור הוא כי זו הגרסה ולמלשינים היא גרסה מאוחרת מפני אימת המלכות הנוצרים.