מְלָשְׁנִי

° 1, שת"ז, — כמו מַלְשִׁין: ולולי כח מלשני מדאגה מדבר אשר בלבו ישתנה אוסיפה לכך כהנה וכהנה (אבא מארי, מנח' קנא' 123). השרים הממונים מקרבים מלשני בסתר להנאתן ומאמינים בהם יותר ממאה עדים (שו"ת ריב"ש עט). ולרוע מזלי ראני איש מלשני והגיד עלי אל השופטים ולקחוני ודברו אתי משפטים (עמנו', מחבר' טו). — ואמר הפיטן: פעמוני פז ורמוני ארגמן, צחצוח רשע מלשני בם יוטבע ויוטמן (בנימין בר זרח, אבל אנחנו, סליח' מוס' יוה"כ).  שודד הושדד וברשתו נוצד, מלשני נסחף נצמת ונרצד (שמעון בר"י, אתה האל, סליח' לתענ' אסת'). לא תענה צדק לעוֵת, מלשני יירש צלמות, כל משנאי אהבו מות (הוא, אנכי שמעת, יוצר א' שבוע'). ומזבולך הופיעה, חון סוערה וסועה, ומלשני הבליעה, צאנך מלהשפיעה (ר' יצחק, יושב בסתר, סליח' ד' עי"ת). העבר חרפתנו אשר נגור, האלם מלשני והגבר סנגור (אנחנו החמר, סליח' ב' עי"ת).



1 מהמלה מלושני שבתהל' קא ה, עי' לָשַׁן.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים