°, ש"ז, מ"ר מַאֲרִיכִים, — א) שֵׁם לאחת הנגינות, כמו מתג: י"א בטעם מאריך (מסור' יהוש' ה ח). שני מאריכין לטפחה (דה"ט, סי' 22). ועתה אבאר ענין דרגא ומאריך ואומר אם היה תביר באות השלישי וכו' יהיה במלה הראשונה דרגא ואם היה התביר באות הראשון או השני תהיה המלה במאריך (שער שמות הנקוד מבן בלעם, בסוף ר"י חיוג). כי היה במלת היתה (בפסוק והארץ היתה תהו) מאריך בעבור היות הפשט בתחלת אותיות תהו על כן היה תחת היתה מאריך (שם). וכאן ננקד למשיחו בזרקא ולכורש ננקד במאריך להפרישו ולנתקו מעם למשיחו (רש"י מגי' יב.). ואם יהיה בשלמים מלעיל יהיה מאריך ג"כ בעין הפעל להעמיד הצירי (רד"ק, מכלול, שדה"פ). ונשאר החולם עם המקף במלת כי יגנב איש ובא כן מפני המאריך שנשתתף עמו (שם). מאריך נקרא כן כי הוא הולך באורך המאמר עד בואו אל ההפסק וצורתו מעידה כי היא קו למטה מימין לשמאל כאילו הולך באורך במהלכו ונגינתו נגינה מארכת עם קול נמוך אך היא קלה ותנועה אחת לבד (מקנה אברהם, שער בטעמים). ומזה קראו המאריך והמתג אשר אצל השוא בראש התיבה געיא (רא"ב, נמוקים, ערך געה). — ב) שֵׁם לאחת מצורות התשברת: ויש מהן (מהצורות ההנדסיות) המאריך והוא שזויותיו ניצבות וצלעותיו משונות (אקליד' לר"י הכהן, במדרש החכמה).