מָאַר

1 — קל לא נמצא.

— הִפע', מַמְאִיר, מַמְאֶרֶת,  — הִמְאִיר הסִלּוֹן,  נתחב והעמיק לתוך הגוף וכדומה, eindringen (v. ein. Dorne); pénétrer (épine); pierce (a pine): ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון מַמְאִיר2 וקוץ מכאב מכל סביבתם (יחזק' כח כד). — והצרעת וכדומ', צרעת מַמְאֶרֶת,  מתעמקת בתוך הגוף ומשחתת אותו, bösartig; malin; malignant וראה את הנגע ביום השביעי כי פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בעור לכל אשר יעשה העור למלאכה צרעת מַמְאֶרֶת2 הנגע טמא הוא (ויקר' יג נא).

— נִפע', °נִמְאַר, — שחין נמאר וכדומ', רע, שמשחית הבשר: מחבושת לכל שחין ולכל מכה טריה ולבשר הנתלע ולשחין הנמאר והנבאש (אסף 110, כ"י מינכן).



1 עי' הערה לקמן.

2 היוני והרומי תרגמו את הפע' בענין הצרעת במשמ' של התמדה, ובענין הסלון במשמ' של מרירות וכאב. אונק' תרגם ממארת מחסרא. ריב"ג פרש במשמ' כליון והשחתה, ורש"י במשמ' עוקץ. ואמרו החדשים כי קצת דומה לפעל זה בערב' הפעל מאר مآر שמשמש גם במשמ' נפתחה שנית המכה.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים