מַאֲרוּפָה

*, ש"נ, מ"ר מַאֲרוּפוֹת, — כלי חפירה לתלוש נטעים מהקרקע וכדומ': לוף של ערב שביעית שנכנס לשביעית וכן בצלים הקיצונים וכן פואה של עידית בש"א עוקרין אותן במארופות של עץ וב"ה אומרים בקרדומות של מתכות (שבי' ה ד). 

חיפוש במילון:
ערכים קשורים