, ש"נ, סמי' מְאֵרַת, מ"ר מְאֵרוֹת, — שמה"פ במקור נדפס 'שהמ"פ' מן ארר, Fluch; malediction; curse, ומה שפעולה זו גורמת, אבדה וכליון: ישלח יי' בך את הַמְּאֵרָה את המהומה ואת המגערת בכל משלח ידך אשר תעשה עד השמדך ועד אבדך מהר (דבר' כח כ).  אם לא תשמעו וכו' ושלחתי בכם את הַמְּאֵרָה וארותי את ברכותיכם (מלא' ב ב).  בַּמְּאֵרָה אתם נארים ואתי אתם קבעים הגוי כלו (שם ג ט).  מְאֵרַת יי' בבית רשע ונוה צדיקים יברך (משלי ג לג).  נותן לרש אין מחסור ומעלים עיניו רב מְאֵרוֹת (שם כח כז). — ובתו"מ: מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין ותהי לו מארה אם היה גדול מקרה אותו  עונה אחריו הללויה (סוכ' ג י).  תן בו מארה ולא תהנה בו (ספרא תזריע יד).  כל שיש בידו אומנות למה הוא דומה לאשה שיש לה בעל בין שמתקשטת ובין שאינה מתקשטת אין הכל מסתכלין בה אם אינה מתקשטת היא תהא לה מאירה וכל שאין בידו אומנות למה הוא דומה לאשה שאין לה בעל בין שמתקשטת ובין שאינה מתקשטת הכל מסתכלין בה ואם מתקשטת היא תהא לה מאירה (תוספתא קדוש' א יא).  תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני (ירוש' פאה ה יט.).  תבוא מאירה למִי שאשתו נאמנת והוא אינו נאמן (שם דמאי ב כב ד).  תבוא מאירה לבן עשרים שצריך לבן עשר (שם ר"ה ג נט.).  לפי שרצו לרבות את ממונן ושלטה בהן מאירה והיו מתמוטטין והולכין (שם סנה' י כח:).  אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו (ברכ' כ:).  בעון חלה אין ברכה במכונס ומארה משתלחת בשערים וזורעין זרעים ואחרים אוכלין (שבת לב:).  מעשה בר"א שהיה יושב ודורש וכו' התחילו כת ששית לצאת אמר הללו בעלי מארה נתן עיניו בתלמידים התחילו פניהם משתנין אמר להם בני לא לכם אני אומר אלא להללו שיצאו שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה (ביצה יה:).  תבוא מאירה לאדם שהוא אוכל קדשים בלועו (מד"ר בראש' פא).  תבוא מאירה לאדם שהוא נהנה מן ההקדש (שם).  ואכלתם ולא תשבעו זהו מארה בתוך המעים הרי שבע פורעניות חרב מצור דבר שבר מטה לחם חוסר עצים פת נפולת מארה במעים (רש"י ויקר' כו כו). — יֵלֵד לִמְאֵרָה, שלא יתקיים הילד: אמרו לו (נשיו ללמך) למחר המבול בא נשמע לך ונהיה פרות ורבות למארה (מד"ר בראש' כג).  (אמר הקב"ה לנח) צא מן התיבה ולא קיבל עליו לצאת אמר אצא ואהי פרה ורבה למארה עד שנשבע לו המקום שאינו מביא מבול לעולם (שם לד). — ומ"ר: המוכר פירות לחבירו הרי זה מקבל עליו רובע טינופת לסאה וכו' קישואין מקבל עליו עשר מארות1 לסאה (תוספתא ב"ב ו ב).