ש"ז, מ"ר מְגָדִים, מְגָדָיו, — דבר טוב מאד באיכותו, טוב הטעם וכדומ', Köstliches; chose délicieuse; something precious: מברכת יי' ארצו מִמֶּגֶד שמים מטל ומתהום רובצת תחת וּמִמֶּגֶד תבואת שמש וּמִמֶּגֶד גרש ירחים ומראש הררי קדם וּמִמֶּגֶד גבעות עולם וּמִמֶּגֶד ארץ ומלאה (דבר' לג יג-יו). שלחיך פרדס רמונים עם פרי מְגָדִים כפרים עם נרדים (שה"ש ד יג). הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מְגָדִים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך (שה"ש ד יגשם ז יד). עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מְגָדָיו (שם ד יו). — ובתו"מ: נטל ב"ה שכרו בידו ועמו משוי ג' חמורים אחד של מאכל וא' של משתה ואחד של מיני מגדים והלך לו לביתו (שבת קכז:). הרי שכן שלנו כיבד את המלך בכלכלה של תאנים ומילא אותה לו זהובים ואתה עמוד וטול סל גדול ומלא אותו מיני מגדים מן תפוחים ותאנים ושאר מיני פירות יפים שהוא אוהב אותן הרבה (תנחומא קדוש' ח). בחדש השביעי חדש שהוא משובע בכל גרנות בתוכו גיתות בתוכו כל מיני מגדים בתוכו (פסיק' דר"כ, בחדש). — ודבר בצורת מגדים: בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב (יומ' כא:). — ואמר הפיטן: בית יער הלבנון מלבלב מגדים וגומל, זהב פרוים פרות פרחיו עוד מהאמל (ר"מ נהוראי, אור יום הנף). — ובסהמ"א: ארץ דגן תירוש ויצהר רבת תנובות ועדנים וכל מיני מגדים גנות ופרדסים (מכת' ר"ח שפרוט למלך כוזר). אין עושין סילוק לאכילה ממיני מגדים כמנהג כל הסעודות (ערוך, ערך אפיקומן). והפירות וכן כל המגדים רטובים גם יבשים וכו' ודע כי המשובח במגדים תאנים וענבים עם שקדים (ר"י חריזי, רפוא' הגוייה). והדברים אשר אצלה חוזק הצורך ג' מינים הא' הנכספים ההכרחיים בחיים הב' אשר ישתוקק האדם אליהם ואם לא יהיו הכרחיים כמו המגדים והג' מה שהיה מן הדברים מכאיב הפרדו או מצער (נופ' צופים ג ט). והשקהו עסיסי המגדים החמוצים והאמוצים (מ' אלדבי' ש"א ה). שמביאין ירקות ומיני מגדים ליל שבת אל השלחן (שבט יהודה י). זימן אורחים והכין להם מיני מגדים וכתב בכתב כמה אורחים זימן וכמה מגדים הכין להם (הלבוש, או"ח שז יב). — ואמר הפיטן: הינצת ציה ציצי פרחים, הניבה מגד גרש ירחים (ר"מ בר קלוני', אשוחח, J. Elbog. 126). לבי הלא נחלל מאין הפוגות אשר הומר ונחלף למר מתק מגדיך, מלא דמעות כמים נשטפו נמלאו דמעות לחיי וכל עיני נגידיך (מאיר הדרשן, קינ', ציון צפירת). — ואמר המליץ: חדש אב רפואת כל נכאב, ושמחה ללב ידאב, כי יומו ארוך, וטובו ערוך, ופריו ברוך, וכל מגדיו חשוקים, ופירותיו מתוקים, והתאנים דשנים והענבים ערבים (ר"י חריזי, תחכמ' ה). ויפן כה וכה וירא גן אחד ויתמה על יפיו, וישמח על רוב מגדיו ופריו (שעשועים לר' זבדא 31). — ובהשאלה, במליצה: הרבי לך בורית, ובקשי האחרית, ותבואי בברית, ומגדי שוא ארית, זרי מתוככי (ר"י הלוי, יונה פותה). יין אמונים, ולא יין גפנים, מגדי שכל, ולא מגדי אכל (רמב"ע, לגביר דעות, כ"י בודל'). אל גן נתן נרדי ריחו רבעו ישים בו ומסבו, וארות מגדי דודים בשלו ואכול חנם את טוב חלבו (הוא, ילדי ימים). עופר תנה אודם שפתיך מגדי ועסות שדך אשכר, ושקה לפי תמיד והשקני יין חכך הטוב עדי אשכר (הוא, תרשיש ב ג). וגם אני לא ראיתי שריג אזרח כיפיך, החכמות מגדיך, והתבונות פריך (ר"י חריזי, תחכמ' לב).
מֶגֶד