1, ש"ז, מ"ר מִגְדָּנוֹת, —  כלי יפה ויקר הערך, kostbar. Gefäss; utensil précieux; prec. vessel:  ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה וּמִגְדָּנֹת נתן לאחיה ולאמה (בראש' כד נג).  ויתן להם אביהם (המלך יהושפט לבניו) מתנות רבות לכסף ולזהב וּלְמִגְדָּנוֹת עם ערי מצורות ביהודה (דהי"ב כא ג).  ורבים מביאים מנחה ליי' לירושלם וּמִגְדָּנוֹת ליחזקיהו מלך יהודה (שם לב כג).  וכל סביבתיהם חזקו בידיהם בכלי כסף בזהב ברכוש ובבהמה וּבַמִגְדָּנוֹת לבד על כל התנדב (עזר' א ו). —  ובסהמ"א השתמשו בו כמו במשמ' מֶגֶד לפֵרות וכדומ':  סבלונות (פרושו) מגדנות שהחתן שולח לארוסתו (רש"י כתוב' עג:).  כתב אבוקרט שהמגדנות וכו' כגון הרמונים המתוקים גם החמוצים מציצתם אחר האכילה מועיל (מאיר אלדבי, ש"א ה). —  ואמר הפיטן:  מערב שבת תכין מגדנים, רוצו בחיבת אבות ובנים, שלש סעודות יהיו נכונים (רני ושמחי, אל אל אשיר). —  ובהשאלה במליצה:  ונגנבתי לגן פניו כגנב ללקט מגדני פיו ונכלם (ר"י חריזי, תחכמ' נ).