מִגּוֹ
° 1, — מִלָּה, בלשון דיני ממונות וכדומ', במשמ' מתוך, קרוב למשמ' הוֹאִיל: הואיל והראה אותם קודם שאמר דבריו נתבטל המגו (שו"ת הרא"ש קו ב). ואם הטלית יוצ' מתחת יד אחר ואומר בפני אמרת לאומן למוכרו לי ולקחתיו ממנו נאמן במגו שהיה אומר אתה מכרת לי (טור חו"מ, קלד). שאין להאמינו בטענת לקוח הוא בידי אלא במגו דלהד"מ או החזרתיו לך ואין זה מגו טוב שירא לומר כן כיון שעדים ראו כיוצא בזה בידו (שם).— ומצוי מאד.
1 מלה ארמית מרכבת ומצמצמת מן שתי המלים מן גו. בגמ' בסגנון ארמי הרבה: מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא (ב"מ ו.). מיגו דמוקמינן אפוטרופא לפלג' מוקמינן ליה אפוטרופא לאידך פלגא (שם לט:). מיגו דיכול למימר לא היו דברים מעולם יכול נמי למימר סיטראי נינהו (שבוע' מב.).