1, ש"נ, מ"ר מְגוּרוֹת, — א) מקום שאצרים שם תבואה וכדו', Speicher; grenier; storehouse: העוד הזרע בַּמְּגוּרָה ועד הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא (חגי ב יט). — ובתו"מ: מי שהיו פירותיו במגורה ונתן סאה לבן לוי וסאה לעני (תרומ' ד ב).  סאה תרומה שנפלה על פי מגורה וקפאה (שם יא).  שתי קופות ושתי מגורות שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן (שם יב).  הגרוגרות משידוש ומגורה (אם הכניסם למגורה) משיעגל היה דש בחבית ומעגל במגורה נשברה החבית ונפתחה המגורה לא יאכל מהם עראי (מעשר' א ח).  התגר נוטל מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת (ב"מ ד יב).  שתי מגורות בעליה אחת תורם מכל אחת ואחת (תוספתא תרומ' ג י).  חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות ואפילו הן בני יומן הרי הן בחזקת מתוקנין (פסח' ט.). — ב) *בית קבול למים וכדומ': המוכר את המרחץ וכו' לא מכר לו את המגורות של מים ולא את האוצרות של עצים (ב"ב ד ו). — ג) *כמו בתים קטנים בתוך תבה וכדומ',  Fach; case; partition: תיבה שפתחה מלמעלה וכו' מגורות שבה טמאות ואינם חבור לה (כלים יט ז).  בית תבלין של עץ העשוי מגורות מגורות (תוספתא כלי' ב"ק ב ז). — ד) *כעין מחלקות וחדרים קטנים בקצת פֵּרוֹת, כמו האגוזים וכדומה: האגוזים משיעשו מגורה (מעשר' א ב). — ובהשאלה, בגוף האדם: רב חסדא אמר בנה בה (באשה) מגורות יותר מן האיש (מד"ר בראש' יח).