1, מ"ר מְגוּרִים, סמי' מְגוּרֵי, בכנ' מְגוּרַי, מְגֻרֵיךָ, מְגוּרָיו, מְגוּרָם, מְגוּרֵיהֶם, — א) מקום שאדם גֵּר בו, ארץ, או בית, Wohnplatz; demeure; dwelling-place: וישב יעקב בארץ מְגוּרֵי אביו בארץ כנען (בראש' לז א).  ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מְגֻרֵיךָ את כל ארץ כנען לאחזת עולם (שם יז ח).  ולא יכלה ארץ מְגוּרֵיהֶם לשאת אתם מפני מִקניהם (שם לו ז).  וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מְגֻרֵיהֶם אשר גרו בה (שמות ו ד).  מארץ מְגוּרֵיהֶם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבוא (יחזק' כ לח).  זמרות היו לי חקיך בבית מְגוּרָי (תהל' קיט נד).  ירדו שאול חיים כי רעות בִּמְגוּרָם בקרבם (שם נה יו). — ב) עצם הגֵרוּת, וימי מְגוּרָיו של אדם, הימים שהוא גֵר: ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מְגוּרַי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבתי בימי מְגוּרֵיהֶם (בראש' מז ח=ט). — ג) * מי שהוא גָר במקום, מָגוֹר פלוני, שגָר אתו במקום אחד: ולא חמל על מגורי לוט המתעברים בגאותם (ב"ס גני' יו ח).