*1, ש"נ, א) טיט וכדומ' שגָפִים בו פי החבית, Spund; bonde; bung: ואין נוקבים מגופה של חבית (שבת כב ג). מגופת החבית המחולחלת ואינה נשמטת (כלים י ג). מכסין (את הדם) בזבל הדק ובחול הדק ובסיד ובחרסית ובלבנה ובמגופה שכתשן (חול' ו ז). מגופת חבית שנשברה היא ושבריה ניטלין בשבת (תוספתא שבת יד-יה ב). של בית רבן גמליאל היו מכניסין את המוגמר במגופה (שם יו"ט ב יד). מגופה שהתקינה לכלי (שם ידים א ו). וכמה גשמים ירדו וכו' בתחילה כדי רביעה ולבסוף כדי שתשרה המגופה ויש מגופה נשרית אלא רואין אותה כאילו היא שרויה (ירוש' ברכ' ט יג ד). כחותם המרצופין וישנו בצד העליון של מגופת החבית הלחמית (בכור' כב.). — ב) מגופת היוצרים, גוש של טיט ישתמש בו היוצר לעשות בו כליו: מגופת2 היוצרין שהוא פותח בה (כלים ב ד).