' ש"נ, סמי' מְגוֹרַת, —  כמו ב. מָגוֹר, במשמ' פחד: מְגוֹרַת רשע היא תבואנו ותאות צדיקים יתן (משלי י כד). — ואמר המשורר:  ואז שלח משנאי זה אשר שש לאידי אל מיודעיו בשורה, כבר בא יום אשר מאז אקוה תבואתו וסרה המגורה (ר"ש הנגיד, אלוה עז).