מֹגֶל
° 1, ש"ז, — לחה לבנה שמתהוה במכה, Eiter; pus: כל אדם אשר ירוק טרי ומוגל והיה מראהו לבן יש תקוה (אסף 137, כ"י מינכן). כל אדם אשר ילכו מעיו בלא מנהג אחריתו ללכת טרי ומוגל (שם). אלה אותות הטרי והמוגל אשר לרפואה אם ראית את הטרי או את המוגל והנה הוא זך ולבן (שם 143). כל שחין או אגודה או ניפוח אשר יצמח בגרון או בצואר או בחזה אם יפתח לצאת טיריו ומוגלו חוצה קוה רפואתו (שם 146).
1 בארמ' מוגלא, גם בסגנון עברי: (אם יש) בה מוגלא ודאי מחמת מוגלא הוא וכשרה (חול' מז:). (היתה הבועה מלאה) מוגלא טרפה מים זכים כשרה ( שם מח.). והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא (שם לה:).