* 1, ש"ז, מ"ר מַגְלֵבִים, —   כעין שוט להלקות בו, Art Peitsche; esp. de   fouet; whip: אמר ר' לוי כל אותו הלילה היה מלאך עומד ומגלב בידו והיה מתיעץ בשרה וכו' (מד"ר בראש' נב). למלך שסרח עליו עבדו אמר לאחר לך והכהו חמשים מגלבין הלך והכהו מאה והוסיף לו משלו (שם שמות יד). לעבד רע שהיה נמכר והלך אחד לקנותו ידע בו שהוא רע לקח עמו כבלים ומגלבים שאם יסרח יהא רודה אותו בהן כשסרח הביא כבלים וכבלו והכהו במגלבין (שם במד' יג). למלך שנתן לעבדו מעות ואמר לו קח לי דג אחד והלך ולקח לו דג אחד מבאיש אמר לו המלך חייך אין אתה יוצא מאחת משלש או הדג אתה אוכל או דמיו אתה נותן או אתה לוקה מאה מגלבין אמר לו אני אוכלו לא הספיק לאכול ממנו קימעא עד שנקטה נפשו עליו אמר אני לוקח מאה מגלבין וכו' (תנחומא בשלח ח).