°, ש"ז, — מים שדלחום: ומרפש רגליכם תשתינה כמו מדלח (מנחם, מחב' רפש). ומה זה נשאת לכוף שרשיך הטובים ולשלוח עליותך להשקות אותן מערוגות מטע עין רוגל וכו' ולהציל עבדו מרגש מרפס ומדלח רגל אדם (תשו' רש"י לר"נ בר' מכיר א). — ואמר הפיטן: ויבש ויצאו למדלח עקב כי חטאו, וצורם השמיעם שלה מעל פני ויצאו (קטע כ"י גני', J. Elbogen 145). שובה עמי צור משגבי וראה אבי כי את לבי נוד יפלח, די לי יושב בבור שבי ולכל כושי וערבי אני מדלח (ר"י נגארה, יענני שדי).