1, ש"ז, מ"ר מְדָנִים, —  כמו  מָדוֹן, מִדְיָן:  תהפכות בלבו חרש רע בכל עת מדנים2 ישלח (משלי ו יד).  יפיח כזבים עד שקר ומשלח מְדָנִים בין אחים (משלי ו יד).  שנאה תערר מְדָנִים3 ועל כל פשעים תכסה אהבה (שם י יב). —  ואמר המליץ::  שנאה תעורר המדנים בין הפתאים הרשעים אך בין נבוני לב תכסה האהבה על כל פשעים (ר' סעד' אבן דנאן, מלאכ' השיר 10). —  והמשורר אמר:  התדע כי שמואל לחיותו בדתנו עברה, ואין שלום ואין השקט ונפש יהודי זה בתוך גופה נצורה, שלח אותו ויסורו מדנים ומדינים וקח עליו פשרה, ואם אין דעה כי המלכים עלי מלחמתך קשרו קשירה (ר"ש הנגיד, אלוה עז)