*, ש"נ, מ"ר מִדְלָעוֹת, — שדה של דלועים: כל זמן שבני אדם חורשים ליטע במקשאות ובמדלעות (שבי' ב א). מזבלין ומעדרין במקשאות ובמדלעות עד ר"ה (שבי' ב ב). אף בזמן המקדש מותר לסקל ולזבל השדות ולעדור המקשאות והמדלעות ובית השלחין עד ר"ה (רמב"ם, שמיט' ויובל ג ט).