ש"נ, — א) כלי שדכים בו דברים יבשים לשברם ולעשותם דקים וקטנים, Mörser; mortier; mortar: שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו בַּמְּדֹכָה ובשלו בפרור ועשו אתו עגות (במד' יא ח). — ובתו"מ: מדוכה אם יש בה שום מטלטלין אותה (תוספתא שבת יג-יד יז). מדוכה קטנה הניתנת על גבי שולחן הרי היא כקערה (שם). מוליכין תבלין ומדוך אצל             מדוכה ולא מדוכה אצלן (שם יו"ט ב יז). כמלוא רגל מדוכה קטנה של בשם (ירוש' שבת ח יא ג). — *ישב על מְדוֹכָה: אמר להן (ר' דוסא בן הרכינס לחכמים) על המדוכה הזאת ישב חגי הנביא והעיד ג' דברים (ירוש' יבמ' א ג.). — ב) *מין אֻכּף: זריז האשקלוני ומדוכה1 המדית ועביט של גמל וטפיטן של סוס (כלים כג ב).