מְדַקְדֵק

°1, ש"ז, מ"ר מְדַקְדְקִים, —  חכם בחכמת הדקדוק, Grammatiker; grammairien; -marian:  אין לנו להשליך דבר מן הדין השלם שדנוהו המדקדקים והמצחצחים (תשו' דונש על רסע"ג, סי' צה). התבה אשר יקראה מדקדק הערב הפעל היא אשר נקראה אנחנו הקנין (מלות הגיון יג). ויאמר ר' יהודה המדקדק הראשון ז"ל כי זה (מחטו לי) ואו המשך תחת אלף השורש וכו' ולא יכלו המדקדקים לשומו באמצע האות ולא למעלה (ראב"ע, צחות א). רבי מורינוס גם הוא היה מדקדק גדול (שם, שער האותיות).  ויאמר רבי יהודה המדקדק הראשון כי נשני על משקל חנני (הוא, בראש' מא נא).  כמו וישר אל מלאך שהוא מהפעלים השניים לפי דעתי ולפי דעת כל המדקדקים (הוא, שפת יתר ג).  יכתבו המדקדקים אשר לנו שמזה הלשון נקרא הנער הצעיר (רי"א, מפע' ה' ח ז).



1 עי' ערך דקדק.

חיפוש במילון: