ש"נ, סמ' מַהְפֵּכַת, — שה"פ מן הפך, ובפרט מַהְפֵּכַת עיר, חרבן והרס גמור: כְּמַהְפֵּכַת סדם ועמרה אדמה וצביים אשר הפך יי' באפו ובחמתו (דבר' כט כב). הפכתי בכם כְּמַהְפֵּכַת אלהים את סדם ואת עמרה (עמו' ד יא). — והדבר, הארץ המהֻפכה: אדמתכם לנגדכם זרים אבלים אתה ושממה כְּמַהְפֵּכַת זרים (ישע' א ז). — ובזמן האחרון החלו להשתמש במלה זו במשמ' שנוי גמור של סדרי שלטון המדינה בפרט שנעשה בכח מרד האזרחים וכדומ', Umstürzung, Revolution.