א. מוֹ

1, כמו מוּ, א)  תתוסף לשמות ופעלים במקום הֶם, =ָם:  תשלח חרנך יאכלֵמוֹ כקש (שמות יה ח).  תמלאֵמוֹ נפשי אריק חרבי תורישֵׁמוֹ ידי נשפת ברוחך כִּסָּמוֹ ים (שם ט=י).  נטית ימינך תבלעֵמוֹ ארץ (שם יב).  אילי מואב יאחזֵמוֹ רעד (שם יה).  תבאֵמוֹ ותטעֵמוֹ בהר נחלתך (שם יז).  ובחרונו יבהלֵמוֹ (תהל' ב ה).  הניעֵמוֹ בחילך והורידֵמוֹ (שם נט יב)  לכן ענקתְמוֹ גאוה (שם עג ו).  ענבֵמוֹ ענבי רוש (דבר' לב ב), ר"ל ענביהם.  ננתקה את מוסרותֵימוֹ ונשליכה ממנו עבתֵימוֹ (תהל' ב ג).  אלהים הרס שנֵימוֹ בפִימוֹ (שם נח ז).  חטאת פִּימֹו דבר שפתֵימוֹ (שם נט יג).  יצא מחלב עינֵמוֹ עברו משכיות לבב (שם עג ז).  שיתֵמוֹ נדיבֵמוֹ כערב וכזאב וכזבח וכצלמנע כל נסיכֵמוֹ (שם פג יב). —  וליחיד כמו -ָיו:  ישפק עלימו כַפֵּימוֹ וישרק עליו ממקמו איוב כז כג. —  ב) עם  ל, לָמוֹ, כמו ביחס שאליו, ליחיד נסתר כמו לוֹ, ולרבים נסתרים כמו לָהֶם:  ברוך יי' אלהי שם ויהיה כנען עבד לָמוֹ יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם והיה כנען עבד לָמוֹ (בראש' ט כו=כז).  עשהו פסל ויסגד לָמוֹ (ישע' מד יה).  כי נגזר מארץ חיים מפשע עמי נגע לָמוֹ2 (שם נג ח).  יעטף שית חמס לָמוֹ3 (תהל' עג ו).  כי קרוב יום אידם וחש עתדת לָמוֹ (דבר' לב לה).  יי' מסיני בא וזרח משעיר לָמוֹ (שם לג ב).  מארץ כתים נגלה לָמוֹ (ישע' כג א).  עם לא יועילו לָמוֹ (שם ל ה).  ואשר תבאנה יגידו לָמוֹ (שם מד ז).  יקומו נשכיך ויקצו מזעזעיך והיית למשסות לָמוֹ (חבקוק ב ז).  יושב בשמים ישחק אדני ילעג לָמוֹ (תהל' ב ד)4. —  ועם אֵין, אֵינֵימוֹ, כמו אֵינָם:  בעמל אנוש אֵינֵימוֹ ועם אדם לא ינגעו (תהל' עג ה). —  ועם אֶל, אֵלֵימוֹ, במקום אליהם:  אז ידבר אֵלֵימוֹ  באפו (תהל' ב ה). —  ועם עַל, עָלֵימוֹ, במקום עליהם:  אספה עָלֵימוֹ רעות חצי אכלה בם (דבר' לב כג).  וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עָלֵימוֹ ויעלצו בך אהבי שמך (תהל' ה יב).  ישימות עָלֵימוֹ ירדו שאול חיים (שם נה יו).  ויכשילהו עָלֵימוֹ לשונם (שם סד ט).  הקדרים מני קרח עָלֵימוֹ יתעלם שלג (איוב ו יו).  נר רשעים ידעך ויבא עָלֵימוֹ אידם (שם כא יז).  אחרי דברי לא ישנו וְעָלֵימוֹ תטף מלתי (שם כט כב).  גם כח ידיהם למה לי עָלֵימוֹ אבד כלח (שם ל ב).  מן גו יגרשו יריעו עָלֵימוֹ כגנב (שם ה). —  וליחיד במקום עליו:  הלאל יסכן גבר כי יסכן עָלֵימוֹ משכיל (איוב כב ב).  ישפק עָלֵימוֹ כפימו וישרק עליו ממקמו (שם כז כג).



1 עי' הערה לערך הקודם, ונהפך אח"כ קול השורק לקול החולם, כנהוג בעברי'. והשתמשו גם בזמן מאוחר בכונה בצורה עתיקה. —

3 יש מגיהים למות. —

3 ואולי הוא מ"ר. —

4 יש רואים מלה זו גם בפסוק כי אין חרצבות למותם ובריא אילם תהל' עג ד, וקראים כי אין חרצבות לָמוֹ תם ובריא אולם, ועי' הערה לערך חרצבה.

חיפוש במילון: