, תה"פ, — כמו מַהֵר: קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מְהֵרָה אל העדה (במד' יז יא). ואבדתם מְהֵרָה מעל הארץ הטבה (דבר' יא יז). והאורב קם מְהֵרָה ממקומו (יהוש' ח יט). עלה אלינו מְהֵרָה והושיעה לנו (שם י ו). וחרה אף יי' בכם ואבדתם מְהֵרָה מעל הארץ הטובה (שם כג טז). ויקרא מְהֵרָה אל הנער נשא כליו (שפט' ט נד). ויקרא יהונתן אחרי הנער מְהֵרָה חושה אל תעמד (ש"א כ לח). ועתה שלחו מְהֵרָה והגידו לדוד לאמר (ש"ב יז לז). וילכו שניהם מְהֵרָה ויבאו אל בית איש בבחרים (שם יח). קומו ועברו מְהֵרָה את המים (שם כא). כה אמר המלך מְהֵרָה רדה (מ"ב א יא). ונשא נס לגוים מרחוק ושרק לו מקצה הארץ והנה מְהֵרָה קל יבוא (ישע' ה כו). אז יבקע כשחר אורך וארכתך מְהֵרָה תצמח (שם נח ח). אל תשמעו אל דברי נביאיכם הנבאים לכם לאמר הנה כלי בית יי' מושבים מבבלה עתה מְהֵרָה כי שקר המה נבאים לכם (ירמ' כז יו). קל מְהֵרָה אשיב גמלכם בראשכם (יוא' ד ד). הטה אלי אזנך מְהֵרָה הצילני (תהל' לא ג). כי כחציר מְהֵרָה ימלו וכירק דשא יבולון (שם לז ב). השלח אמרתו ארץ עד מְהֵרָה ירוץ דברו (שם קמז יה). אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מְהֵרָה על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע (קהל' ח יא). — ובִמְהֵרָה: והחוט המשלש לא בִמְהֵרָה ינתק (שם ד יב).
אוץ, אץ, האיץ. — *אִחוּר, אֵחֵר, ההפך מן מהר. — בָּרַח, וכו'. — הרף, כהרף עין. — *זָרִיז, *זריזות, *הזדרז. — חָטַף, לקח מהרה, דבר מהרה. — חיש, חָשׁ וכו'. — חִפָּזוֹן, נחפז. — מָהִיר. — מהמהּ, התמהמה. — מִהֵר וכו'. — מָהֵר. — *מִיַּד. — מְנוּסָה. — מרוצה. — *מתינות. — * נחוץ. — נָס וכו'. — *עִכֵּב. — פתאם, לפתע פתאם. — צבי, כצבי למהר. — קָפַץ, קם מהרה ממקומו. קָפַץ ועשׂה, עשה מהרה. — קרוב, בקרוב. — רֶגַע, כרגע. — רָץ, הלך מהרה. — *תכף.