ב. מוֹ

1, — מלה תבוא אחרי אותיות השמוש בכל, בְּמוֹ, כְּמוֹ, לְמוֹ, במקום בְּ, כְּ, לְ: כי תלך בְּמוֹ אש לא תכוה (ישע' מג ב). חציו שרף בְּמוֹ אש (שם מד יו). כוננו חצם על יתר לירות בְּמוֹ אפל לישרי לב (תהל' יא ב). ואניעה עליכם בְּמוֹ ראשי אאמצכם בְּמוֹ פי (איוב יו ד-ה). ותבוא חיה בְמוֹ ארב ובמעונותיה תשכן (שם לז ח). — כְּמוֹ, עי' זה הערך. — לְמוֹ: אם ירבו בניו לְמוֹ חרב (איוב כז יד). לי שמעו ויחלו וידמו לְמוֹ עצתי (שם כט כא).



1 במקום מא ما בערב', מה בעבר', עי' ערך זה, ונהפך לקול החולם כנהוג.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים