ש"ז, כמו מָבוֹא: צורת הבית ותכונתו ומוצאיו וּמוֹבָאָיו1 וכל צורתו (יחזק' מג יא). ידעת את אבנר בן נר כי לפתתך בא ולדעת את מוצאך ואת מוֹבָאֶךָ2 ולדעת את כל אשר אתה עשה (ש"ב ג כה). — והשתמשו בצורה זו גם בסהמ"א: ועתות דין היה שועה ונמצא בבית דינך מקום מובא ומוצא (רה"ג, שער דיני ממונ'). ומכירה זו (של הבית) שמכרתי לו בדרך יציאה וביאה ותקרה ומעזיבה שבהם וכו' עם מוצא ומובא (השטר' לר"י ברצלוני כז). גשר רעוע וכל ברואי תבל עוברים עליו החיים מובאו והמות מוצאו (תוכחה לר' בחיי, ברכי נפשי). זכור אני אם מובאי לאין כמו מוצאי הנהו איה חסדיך (ראב"ע, אימות).
1 כבר העיר ע"ז ריב"ג בהקד' הרקמה, וז"ל: נהגו מובא והוא עלול העין מנהג מוצא והוא עלול הפא לזוג המלים. ע"כ. והביא שם ריב"ג משלים למנהג זה של זווג המלים מלשון ערב'. וכבר הביאו גם החדש' הרבה ראיות לזה, כמו יומתי מן יום לזוג ללילתי מן לילה, מברוכ במקום מברכ כדי לזווגו עם מעלונ ועוד (Brok. Grr. 293).
2 כך הקרי והכתיב מבואך.