ש"נ, מ"ר מַהֲתַלּוֹת, — דברים להתל בהם: אשר אמרו לראים לא תראו ולחזים לא תחזו לנו נכחות דברו לנו חלקות חזו מַהֲתַלּוֹת (ישע' ל י). — ומצוי בסהמ"א: וכי תחסום את פי ברוח קדים ותאלים את לשוני בהבלי מהתלות הלא מעפרך עפרי ואלהיך אלהי חופש כל תעלומות (אגר' מנחם ב"ס לחסדאי). לא יהא אדם בעל שחוק ומהתלות ולא עצב ואונן אלא שמח (רמב"ם, דעות ב ז). — ואמר המשורר: חלו (ידידיו הבוגדים) ליום חולו עליהם כאשר ממהתלות מדבריהם זעתי (רמב"ע, פתאם יצורי, כ"י בודל').