פ"י, תְּמוּגֵנִי, תְּמוּגֵנוּ, — מָג אותו ביד פלוני, מִגֵּן, נתנו, מסרו: כי הסתרת פניך ממנו וַתְּמוּגֵנוּ1 ביד עונינו (ישע' סד ו).
— פועֵ', מוֹגֵג, — הטיל, השליך, verfen; jeter; to cast: תשאני אל רוח תרכיבני וּתְמוֹגְגֵנִי2 תשוה (איוב ל כב).
1 ת"י: ומסרתנא ביד חובנא. וכך רסע"ג, העיד ע"ז דונש: ופתר ותמוגנו ביד עונינו ותמסרנו ביד עונינו ואמר שהוא כמו אשר מגן צריך (תשו' דונש על רסע"ג), ותפס עליו ואמר שהיה צ"ל ותמגננו, ופרש מלשון תנועה במשמ' הגליתנו. ומנחם פרש גם זה במשמ' נמס, וכן ריב"ג. רש"י הסכים לדונש ורד"ק למנחם. והחדשים רֻבּם הסכימו לת"י ורסע"ג אלא שקצתם אומרים שצריך לקרא ותמגננו.
2 ת"י: תמסינני בתשייתא. והוא במשמ' נמס. וכן מנחם. וגם ריב"ג פרש כך ואמר שהכונה בזה היא שהמס התושיה ממנו, ר"ל הסירה ממנו, ורש"י, שפרש כמו"כ במשמ' נמס, אמר שהכונה היא שהתושיה המסה אותו. אבל כבר הרגישו החדשים דחק מליצה זו, ובפרט התקשו בכונת המליצה בהמלה תשוה בכתיב ותשיה בקרי, ויש מהם שהגיהו הגהות מתחלפות, וקצתם פרשו תשוה כמו שואה או תשואה, ותרגמו: המסתני בהמיית הסערה. ואחרים פרשו ותמוגגני במשמ' תנועה. וכל זה דחוק ואינו נותן להכתוב משמ' טבעית יפה. אך הפרוש האמתי של תשוה הוא צרה ואבדון, כמו בערב' שוא' شوأ, עי' ערך תשוה, ומשמ' הפעל ותמגגני מוכרחת, לפי הענין ומהנגוד לתרכיבני הקודם, שהיא הטלה והשלכה. ואפשר שבאמת היה כתוב ותמגרני, ואעפי"כ אפשר לקבל גם הנוסחה המסורה, ולאמר כי זה פעל מיוחד במשמ' זו, אעפ"י שאין לו חבר בלשונ' האחיות.