1, ש"ז, מ"ר מוֹגִים, —  מֵצִיק, מצעֵר:  ושמתיה ביד מוֹגַיִךְ2 אשר אמרו לנפשך שחי ונעברה (ישע' נא כג). —  ואמר הפיטן:  ירושלם למוגיך השקי את כוס מרריך, באה עת תענוגיך ושב הצבי אל חדריך (ר"י הלוי, סליחה, ירושלם).  סוגה עועו מוגיה, מוף כדונג למוגגיה, סוערה מאנחה להפיגה (משול' בר"ק,  ב' פסח, אפיק רנן). —  והמליץ:  יכול אני להנקם ממוני ומוגי יד ושם יש לי בחצר המלך (ר' קלוני', אבן בחן עא.).