פ"ע, תָּמוּג, וַתָּמוֹג, לָמוּג, מָג1, מַגְתִּי, — תמוג הארץ ברעש, תנוע ותזדעזע, schwanken; chanceler; shake : הנוגע בארץ וַתָּמוֹג ואבלו כל יושבי בה (עמו' ט ה).  המו גוים מטו ממלכות נתן בקולו תָּמוּג ארץ (תהל' מו ז). ואמר המשורר: ואם לו רעשה ארץ והרים מָגוּ, על צוארי ימים רבידים יעלו מיד עלילותם וישתרגו (רמב"ע, דיואן ל, כ"י בודל'). — ובהשאלה, ימוג הלב מפחד ומורא: למען לָמוּג לב והרבה המכשלים על כל שעריהם נתתי אבחת חרב (יחזק' כא כ). — ובסהמ"א במשמ' זו: כל חולה ונגוע בלילה יכפל מכאובו וינוע וימוג לבבו ולא ישככו עורקיו ולא ינוחו גידיו (ר"ת, ועורקי). — °מוּג-לֵב, פחדן, נהוג בספרות החדשה ובדבור.

— נִפע', נָמוֹג, נָמֹגוּ, נְמוֹגִים, — כמו קל, נָמוֹג האדם, הָעָם, הַבַּיִת מפני פחד וכדומ': אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נָמֹגוּ כל ישבי כנען (זמות יה יה).  ידעתי כי נתן יי' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נָמֹגוּ כל ישבי הארץ מפניכם (יהוש' ב ט).  ויראו הצפים לשאול בגבעת בנימן והנה ההמון נָמוֹג וילך והלם (ש"א יד יו).  הלילי שער זעקי עיר נָמוֹג פלשת כלך (ישע' יד לא).  כי שמעה רעה שמעו נָמֹגוּ בים2 דאגה השקט לא יוכל ׁירמ' מט כגׂ.  שערי הנהרות נפתחו וההיכל נָמוֹג (נחום ב ז).  נְמוֹגִים ארץ וכל ישביה (תהל' עה ד).

— הִתפ', הִתְמֹגָגוּ, — כמו קל, הִתְמוֹגְגָה הגבעה ברעש: הרים רעשו ממנו והגבעות הִתְמֹגָגוּ (נחום א ה). — ובסהמ"א במשמ' זו: ויותר רחוק מאלה השמים אשר מתנועותיהם יתמוגגו היסודות (אמונה רמה ד ב). — ואמר המשורר: ואמרתי לעם יצא להלות נגוע לב ומתמוגג כמו צי, היצאת לחלוני בלכתי חפוי ראש אל מקום שכני ורבצי (ר"ש הנגיד, אהוב נפשי).  וגבה לבי בעיניו בעת נמס כדונג, כעבד לפני אדוניו מפחדו יתמוגג (ר"י הלוי, יעירוני רעיוני).  אתמה איך קרובי שבו הורגים, אמרו לי אהבי כי הם שוגגים, ויענו קרבי המתמוגגים, איך לא ידעו, יום חץ תקעו, מבעד לצלעי לב מי קרעו (הוא, דודים נסעו).  ונקל בעינך לכפר על נפש שוגגת, דלה ממצוא כפר ואין ידה משגת, חקקי מגלת ספר זוכרה ומתמוגגת, ונחום אמרי שפר הוגה ומתענגת (הוא, יצרי ראשית צרי).   טרם אענה אני שוגג, מתחלחל ומתמוגג, זוחל ורועד, ירא וחרד (רמב"ע, טרם אענה).  וכמעט נמס לבם כדונג, ויהיה כקנה רצוץ ברוח סערה יתמוגג, בעת אשר נחלי הששונות שטפו, ורגלי היגונות נדחפו (מכתב ר"י בן תנח' הירוש' לר"ד נכד הרמב"ם).  נכמרו לו נחומי והמו עליו רחמי, והנפש לעיניו מתמוגגת, ואין היד משגת (מכת' ר' יוסף הלוי לחכמי נרבונא). — °והרוח: ודמיון זה מאמר האומר העב בו רוח יתמוגג ומה שבו רוח יתמוגג הנה בו קול (כל מלאכ' הגיון, מופת). — °והאויר: העצב השטוח בקצה פנימיות האזן הנקרא בערבי סמאך וזה העצב עליו מופקד באזנים מחובר באויר המקיף בגשם וכאשר יתמוגג האויר בגמר ההכאה בין המכה והמוכה יתמוגג גם האויר אשר באזנים והרגיש העצב השטוח על הסמאך בהתמוגגו (אמונה רמה א ו).  °והגלגלים: גלגל המזלות מתגלגל בכוכביו ומתמוגג וכו' ר"ל שאין ראש מזל טלה וראש מזל מאזנים מהחגורה השנית קבועים לעולם בגלגל המישור ולא עומדים לעולם מכוונים נכח ראש מזל טלה וראש מזל מאזנים מהמזלות ההם הקבועים אלא מתמוגג הוא ראש מזל טלה וראש מזל מאזנים מהחגורה השנית ונלוז מהגלגל המישור וכו' ומפני זה הסכמתי לקרוא החגורה השנית הזאת בשם החגורה המתמוגגת וכן אקרא למזלותיה הקבועים בה בשם מזלות המתמוגגים (יסו"ע לר"י הישראלי ב ו).  בן אדם הלא ידעת כי מלאכי עליון נרתעים ומתרעשים בהללם לפניך וכן הגלגלים מתמוגגים ומתגעשים בשירים ואיך לא תשא ק"ו ולהיות כך בהללך לפניו יתברך (ר"א אזקרי, חרדים עד.).  והמזלות ההם (שבגלגל השמיני) מתמוגגים מחמת התנועה הכבדה וכו' כפי מה ששמעתי מפי תוכני זמנינו כבר התמוגג מזל טלה בעל הצורה מנקודת היושר שבגלגל העליון יותר ממזל אחד שהוא שלשים מעלות וכמו כן התמוגגו שאר המזלות כל אחד ממצבו יותר ממזל שלם (נחמ' ונעים ה קי).  כאשר יתגלגל גלגל המזלות בכללו על שני ציריו לפי חשבון זה תשעה אלפים שנה תתמוגג נקודת הדומה הנרשמת בגלגל המזלות ממקומה (שם קלא).