, — קל לא נמצא בכתוב.

—  הִתפ', תִּתְמוֹגָג, תִּתְמוֹגַגְנָה, —  הִתְמוֹגְגָה האדמה, נעשתה לחה ורכה:  והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תִּתְמוֹגַגְנָה (עמוס ט יג). —  ובמדרש:  כבר היה העולם מתמוגג והולך אלולי שעמדו ישראל לפני הר סיני (מד"ר רות א).  והיו המים כל אותו היום מכסין הארץ והיתה מתמוגגת עד שלבש לבוש גאות (מדר' כונן א, ביהמ"ד ילינק ב). —  ומצוי בסהמ"א במשמ' זו:  קרקע עבודה מתמוגגת בבא גשמים (רש"י עמו' ט יג).  ואנחנו רואים כי בכל מקום אשר יש שם נהרות כל סביבותיהם מתמוגגים במים ומתמוטטים (ר"י הדסי, האשכול שעד יד). —  ובהשאלה, הִתְמוֹגֵג פלוני, נמס, אבד:  זמירות לך יפצחו ורנה יהגו, ולפניך יזבחו חגם יחוגו, ובוגדים יסחו גם יתמוגגו, ימעטו וישוחו ולא יפקדו (פזמ' לתימ', בקשות).  —  והנפש:  ויהי בלילה והיא ישנה על מטתה, קם בתמהון לבב להמיתה, ויקח החרב בימינו וכו' וישב החרב אל נדנה, ונפשו מתמוגגת ביגונה (ספ' שעשוע' לר' זבדא). —  והלֵב:  בי העון טרם אענה אני שוגג ולבי כדונג מתמוגג (שאלת יעבץ א לג).

—  פועֵ', תְּמוֹגֵג, תְּמֹגְגֶנָּה, —  מוֹגַג הגשם את האדמה, עשה אותה לחה ורכה ותחוחה:  פקדת הארץ ותשקקה רבת תעשרנה פלג אלהים מלא מים וכו' תלמיה רוה נחת גדודה ברביבים תְּמֹגְגֶנָּה צמחה תברך (תהל' סה י=יא). —  ואמר הפיטן:  יטריח לפלג מפלג גשם, למוגג פני נשי בצחות לשם (ר"א קליר, גשם, אף ברי).  מוף כדנג למוגגיה, סוערה מאנחה להפיגה (משול' בר"ק, ב פסח, אפיק רנן). —  ובהשאלה, מוגג את פלוני, צִעֵר אותו, הכאיבו:  אסרו רגלי בכבלי חרון והשיקו קִרבי במוקדי עולם ומוגגי ביום אידי אמרו האח (אגר' מנח' ב"ס לחסדאי). —  ואמר המשורר:  אלך לעבדי יכני אבוא לאחי ימוגגני, אני נע ונד בארץ כל מצאי יהרגני (ראב"ע, קול בת ציון).

—  קל, °מָג, פ"ע, —  מָג הדֹנג וכדומ', נמס:  וישפות המחבת על הגחלים ויחמם מעט עד אשר תמוג ותותר הזיעה עם היין (שבתי דונולו, ספ' המרקח' ג).