°, ש"נ, מ"ר מוֹדָעוֹת, — א) הודעה שאדם מודיע שעשה דבר באנס, ונקרא מסירת מודעה1:  מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח וכו' אם מסר מודעה קודם שימכור ואמר לשני עדים דעו שזה שאני מוכר חפץ פלוני או שדה פלוני לפלוני מפני שאני אנוס הרי הממכר בטל וכו' וכל מודעה שאין כתוב בה ואנו העדים ידענו שפלוני זה אנוס היה אינה מודעה (רמב"ם, מכיר' י א=ב).  עדי המודעה יש להם לחתום הם עצמן באותו הממכר שנמסרה להם המודעה עליו וכו' אם הודה בפניהם שלקח הדמים אחר שמסר מודעה על כך אינו חייב להחזיר כלום (שם ו=ז).  הגוזל שדה ואחר שגזלה והוחזק גזלן עליה חזר ולקחה מבעלים הראשונים וטען הנגזל ואמר אנוס הייתי בשעה שמכרתיה לו וכו' אין בעל השדה צריך לעשות מודעה על מכר זה הואיל והוחזק זה גזלן על שדה זו ואין ראייתו בה ראיה ואין צריך למסור מודעה (הוא, גזל' ואבד' ט יד=יו). —  ב) מה שמודיעים ומפרסמים ברבים להקהל, Bekantmachung; annonce —  נהוג בדבור העברי בארץ ישראל והשתמשו בו הרבה בספרות החדשה.