א. ידע
1, ממנו דֵּעַ, דֵּעָה, דַַּעת, יָדַע, יִדְּעוֹנִי, מַדַּע, מוֹדַע, *יַדּוּעַ, *יְדִיעָה, *מוֹדָעָה, °דַּעְתָּן, °דַּעְתָּנוּת, °הוֹדָעָה, °הִתְוַדְּעוּת,°יְדִיעִי, °יַדְעָן, °מַדָּעִי.
1 בארמית, וי"א גם באשור'. בערב' אין צרוף זה משמש להמושג שהוא משמש בו בעברית. עכ"פ אין ספק בדבר ששרשו הקדום היה ודע, ולכן הבנינים נודע, הודיע, התודע. ואמרו החדשים כי צירה אותיות איתן באה מהצטמצמות פתח ושוא, יֵדע במקום יַוְדַע. וכמו גם בערב' וַלַד עת' יַלִד, ואולי היתה זאת פעולת נקודת החירק של הע"פ, שכבר בזמן קדום, בעוד שרוב הפתח שבלשון עוד לא נטה מגונו העקרי, הפתח הזה נשבר קצת ונטה לעומת קול הסגול ונקדוהו בצירה, שהוא הנקוד של הפתח והחירק שנטו מגונם העקרי כבר בזמן קדום. ועי' במבוא בחלק הדקדוק, נפ"י.