ש"נ, מ"ר מֹעֵצוֹת, בכנ' מֹעֲצוֹתָם, מוֹעֲצוֹתֵיהֶם, – א) כמו עֵצָה, בפרט מזמות רעות בדבר מן הדברים: וישתמר חקות עמרי וכל מעשה בית אחאב ותלכו בְּמֹעֲצוֹתָם למען תתי אתך לשמה (מיכ' ו יו). וחלה חרב בעריו וכלתה בדיו ואכלה מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם (הוש' יא ו). ולא שמעו ולא הטו את אזנם וילכו בְּמֹעֵצוֹת בשררות לבם הרע (ירמ' ז כד). האשימם אלהים יפלו מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם ברב פשעיהם הדיחמו (תהל' ה יא). ואשלחהו בשרירות לבם ילכו בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם (שם פא יג). ויאכלו מפרי דרכם וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם ישבעו (משלי א לא). – ולטובה: הלא כתבתי לך שלשום בְּמֹעֵצות ודעת (משלי כב יט). – ב)  השתמשו בזמן החדש בשם זה במשמ' חבר אנשים ישבים יחד לעין ולהתיעץ בדבר מהדברים, Rat; conseil; council.