ב. מוּק

*1, ש"ז, מ"ר מוּקִים, — נעלים שיש להם גם בתי שׁוּקַיִם, Stiefel; botte; boot: בסנדל של שעם ובסנדל של סיב במוק2 ובקב של קיטע (תוספת' יבמ' יב י). במנעל הנפרם וכו' בקב הקיטע במוק בסמיכת הרגלים (גמ' שם קב:). — ובסמה"א: מנעל של עור וכו' והוא כעין מוק תחתיו מעץ (ערוך, ערך קרקא).



1 בערבית מוק موق, וכבר אמרו הערבים כי היא מלה פרסית מוזה, וערבוה הערבים, ומשמשת בערב' במשמ' שֵׁם ללבוש עבה וגס להרגל, ובדבור ההמוני בפרט לנעלים שיש להם בתי שוקים, ועי' הערה לקמן.

2 פרש הערוך: אלמוק בלשון ישמעאל ועץ מלמטה.

חיפוש במילון: