ש"נ, בכנ' מֻצַקְתּוֹ, מ"ר מוּצָקוֹת, — א) מקום ששמה יוצקים, בית קבול בראש הנר: ושבעה מוּצָקוֹת לנרות אשר על ראשה (זכר' ד ב). — ב) מקום ששם יוצקים מתכת, דפוס: שנים טורים הבקר יצוקים בְּמֻצַקְתּוֹ (דהי"ב ד ג).