ש"ז, מ"ר מוֹקְשִׁים, בסמיכ' מוֹקְשֵׁי, מֹקְשׁוֹת, — כל דבר שנוקש בו אדם, עוף, וכדומ': התפול צפור על פח הארץ וּמוֹקֵשׁ אין לה (עמו' ג ה). — טמן מוקֵשׁ לפלוני: יספרו לטמון מוֹקְשִׁים אמרו מי יראה למו (תהל' סד ו). — ונוקב האף של דג וכדומ': בעיניו יקחנו (את הלויתן) בְּמוֹקְשִׁים ינקב אף (איוב מ כד). — ובהשאלה, כל דבר שגורם צרה לאדם: ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו לְמוֹקֵשׁ שלח את האנשים ויעבדו את יי' אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים (שמות י ז). ולא תעבד את אלהיהם כי מוֹקֵשׁ הוא לך (דבר' ז יו). כי לא יוסיף יי' אלהיכם להוריש את הגוים האלה מלפניכם והיו לכם לפח וּלְמוֹקֵשׁ (יהוש' כג יג). ואלהיהם יהיו לכם לְמוֹקֵשׁ ׁ(שפט' ב ג). ויזנו כל ישראל אחריו (אחרי האפוד שעשה גדעון) שם ויהי לגדעון ולביתו לְמוֹקֵשׁ (שם ח כז). ויאמר שאול אתננה לו (את בתו לדוד) ותהי לו לְמוֹקֵשׁ ותהי בו יד פלשתים (ש"א יח כא). ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח וּלְמוֹקֵשׁ ליושב ירושלם (ישע' ח יד). פי כסיל מחתה לו ושפתיו מוֹקֵשׁ נפשו (משלי יח ז). — ובמשמ' דבר שבו נכשל אדם ובא לידי מעשה רע, לידי חטא ועון: השמר לך פן תכרת ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה פן יהיה לְמוֹקֵשׁ בקרבך (שמות לד יב). ויעבדו את עצביהם ויהיו להם לְמוֹקֵשׁ ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים (תהל' קו לו-לז). — מוֹקְשֵׁי מָוֶת: חבלי שאול מבני קדמני מֹקְשֵׁי1 מות (ש"ב כב ו). תורת חכם מקור חיים לסור מִמֹֹּקְשֵׁי מות(משלי יג יד). — מוֹקֵשׁ עָם: ממלך אדם חנף מִמֹֹּקְשֵׁי2 עם (איוב לד ל). — ומ"ר מֹקְשׁוֹת: שמרני מידי פה יקשו לי וּמֹקְשׁוֹת פעלי און (תהל' קמא ט). — ואמר המשורר: יסרוני בעקרבים חבורי עצבים ונפשי במוקשי רצוצה (ר"י הלוי, סלוק, אהה אדני). מה תשאלו מה היה לילד שעשועים אביו עצבו ויצו שלוחיו להשיבו רעוץ במוקשו יוחיל לגואל חי מכרו (ראב"ע, אהבה, אל אל וטובו).