, פ"ע, מֵת, מֵתָה, מַתִּי, מַתָּה, מֵתוּ, מַתְנוּ, מוֹת, מוּת, אָמוּת, אָמֻת, אָמוּתָה, תָּמוּת, תָּמוּתִי, יָמוּת, יָמֹת, יָמוֹת, וַיָּמֹת, וַיָּמָת, תָּמֹת, וַתָּמֹת,  וַתָּמָת, נָמוּת, תָּמוּתוּ, תָּמֻתוּ, תְּמוּתוּן, תְּמֻתּוּן, יָמוּתוּ, יָמֻֻתוּ, יְמוּתוּן, יְמֻתוּן, תְּמוּתֶנָה, — חדל להיות, בדרך טבעי, מזקנה או מחלה או שנהרג, נרצח וכדומ', sterben; mourir; to die: כי ביום אכלך ממנו מוֹֹת תמות (בראש' ב יז).  ויהי אחרי מוֹת אברהם (שם כה יא).  הנה אנכי הולך לָמוּת (בראש' ב יז).  אל אראה בְּמוֹת הילד (שם כא יו).  אם כְּמוֹת כל האדם ימתון (במד' יו כט).  כְּמוֹת זה כן מוֹת זה (קהל' ג יט).  הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מוֹתִי (בראש' כז ב). בני אבשלום מי יתן מוּתִי אני תחתיך (ש"ב יט א).  קח נא את נפשי ממני כי טוב מוֹתִי מחיי (יונ' ד ג).  בְּמוֹתִי וקברתם אותי בקבר אשר איש האלהים קבור בו (מ"א יג לא).  והבאת לאביך ואכל בעבר אשר יברכך לפני מוֹתוֹ (בראש' כז י).  ואהרן בן שלש ועשרים ומאת שנה בְּמֹתוֹ בהר ההר (במד' לג לט).  כי לא בְּמוֹתוֹ יקח הכל (תהל' מט יח).  וּכְמוֹתוֹ אמר ירא יי' וידרש (דהי"ב כד כב).  וכעת מוּתָהּ ותדברנה הנצבות עליה (ש"א ד כ).  ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מוֹתָהּ (ש"ב ו כג).  ותהיינה צררות עד יום מֻתָן אלמנות חיות (שם כ ג).  מי יתן מוּתֵנוּ ביד יי' בארץ מצרים (שמות יו ג).  כי טוב לנו עבד את מצרים מִמֻּתֵנוּ במדבר (שם יד יב).  כי אחיו מֵת והוא לבדו נשאר (בראש' מב לח).  אבינו מֵת במדבר במד' כז ג.  משה עבדי מֵת ועתה קום עבר את הירדן (יהוש' א ב).  ויהי בצאת נפשה כי מֵתָה ותקרא שמו בן אוני (בראש' לה יח).  לך שב מצרים כי מֵתוּ כל האנשים המבקשים את נפשך (שמות ד יט). ולא ישאו עון וָמֵתוּ (שם כח מג).  לו מַתְנוּ בארץ מצרים או במדבר הזה לו מָתְנוּ (במד' יד ב).  אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר וָמַתְנוּ שם ואם ישבנו פה וָמָתְנוּ (מ"ב ז ד).  לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני הרעה וָמַתִּי (בראש' יט יט).  בעבור תברכך נפשי בטרם אָמוּת (שם כז ד).  ועתה אָמוּת בצמא (שפט' יה יח).  וְאָמֻת בעירי עם קבר אבי ואמי (ש"ב יט לח).  אָמוּתָה הפעם אחרי ראותי פניך (בראש' מו ל).  כי ביום אכלך ממנו מות תָּמוּת (שם ב יז).  באשר תָּמוּתִי אמות ושם אקבר רות א יז.  פן יָמוּת גם הוא כאחיו (בראש' לח יא).  אם יָמוּת גבר היחיה (איוב יד יד).  יחי ראובן ואל יָמֹת (דבר' לג ו).  ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלשים שנה וַיָּמֹת (בראש' ה ה).  מן הגוים אשר עזב יהושע וַיָּמֹת (שפט' ב כא).  והוא נרדם ויעף וַיָּמֹת (שם ד כא).  וַיָּמָת הרן על פני תרח אביו בראש' יא כח.  וַיָּמָת יהושע בן נון עבד יי' יהוש' כד כט.  וַיָּמָת בן האשה הזאת (מ"א ג יט).  הנפש החטאת היא תָמוּת (יחזק' יח ד).  תָּמֹת נפשי מות ישרים  במד' כג י.  וַתָּמָת שרה בקרית ארבע (בראש' כג ב).  ונחיה ולא נָמוּת (שם מג ח).  ושמרתם את משמרת יי' ולא תָמוּתוּ (ויקר' ח לה).  ולא תגעו בו פן תְּמֻתוּן (בראש' ג ג).  אכן כאדם תְּמוּתוּן (תהל' פב ז).  וחיו ולא יָמֻתוּ (במד' ד יט).  הבחורים יָמוּתוּ בחרב בניהם ובנתיהם יָמֻתוּ ברעב (ירמ' יא כב).  וַיָּמֻתוּ לפני יי' (ויקר' י ב).  כי החיים יודעים שֶׁיָּמֻתוּ (קהל' ט ה).  כמות כל האדם יְמֻתוּן אלה (במד' יו כט).  וישביה כמו כן יְמוּתוּן (ישע' נא ו).  נפשות אשר לא תְמוּתֶנָה (יחזק' יג יט).  וּמֻת בהר אשר אתה עלה שמה (דבר' לב נ).  ברך אלהים וָמֻת (איוב ב ט). — ונהרג, נרצח: מכה איש וָמֵת (שמות כא יב).  וסקלתו באבנים וָמֵת (דבר' יג יא).  וסקלוה אנשי עירה באבנים וָמֵתָה (שם כב כא).  הכמות נבל יָמוּת אבנר (ש,ב ג לג). — ובמלחמה וכדומ': ויראו איש ישראל כי מֵת אבימלך (שפט' ט נה).  ויראו הפלשתים כי מֵת גבורם וינסו (ש"א יז נא).  הנך מֵת על האשה אשר לקחת (בראש' כ ג).  הנה אנכי מֵת (שם מח כא).  צו לביתך כי מֵת אתה (ישע' לח א).  הַמֵּת לאחאב בעיר יאכלו הכלבים וְהַמֵּת בשדה יאכלו עוף השמים (מ"א כא כד).  הבה לי בנים ואם אין מֵתָה אנכי (בראש' ל א).  כי אמרו כלנו מֵתִים (שמות יב לג).  כל אנשי המלחמה מֵתוּ במדבר (יהוש' ה ד).  שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם וּבְמוֹתָם לא נפרדו (ש"ב א כג).  מוֹת תָּמוּת יהונתן (ש"א יד מד).  והיה ביום צאתך ועברת את נחל קדרון ידע תדע כי מוֹת תָּמוּת (מ"א ב לז).  לא תנבא בשם יי' ולא תָמוּת בידנו (ירמ' יא כא).  הוצא את בנך וְיָמֹת (שפט' ו ל).  והוציאהו וסקלהו וְיָמֹת (מ"א כא י).  וידקרהו נערו וַיָּמָת (שפט' ט נד).  ויראו המוראים אל עבדיך מעל החומה וַיָּמוּתוּ מעבדי המלך (ש"ב יא כד). — ובתו"מ כמו במקרא: רחץ (רבן גמליאל) בלילה הראשון שמתה אשתו וכו' וכשמת טבי עבדו קבל עליו תנחומין (ברכ' ב ו).  וכל מי שצריך ליטול (מקופת צדקה) ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו (פאה ח ט).  על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן (שבת ב ו).  זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה (גיט' ז ג).  סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה (ברכ' יז.).  מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה (שבת לב.).  בעון שנאת חנם וכו' בניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים (שם:).  בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות ובחורי שונאי ישראל מתים (שם לג.).  רובן של צדיקים מתים בחולי מעיים (שם קיח:).  שלשה מתים כשהן מספרין ואלו הן חולי מעיין וחיה והדרוקן (ערוב' מא:).  אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו (ר"ה ו.).  כל אדם שמתה אשתו ראשונה כאלו חרב בהמ"ק בימיו ( סנה' כב.).  הכל למות והכל למיתה ואשריו לאדם שיוצא בשם טוב מן העולם (מד"ר רות, וימת אלימלך). — ובהמה: ודפקום יום אחד וָמֵתוּ כל הצאן (בראש' לג יג).  וַיָּמֻתוּ הצפרדעים (שמות ח ט).  והדגה אשר ביאר תָּמוּת (שם ז יח).  וַיָּמָת כל מקנה מצרים וממקנה בני ישראל לא מֵת אחד (שם ט ו).  וכי יגף שור איש את שור רעהו וָמֵת (שם כא לה).  וכי יָמוּת מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה (ויקר' יא לט).  כי תולעתם לא תָמוּת (ישע' סו כד).  תבאש דגתם מאין מים וְתָמֹת בצמא (שם נ ב). — ובתו"מ: השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה (ב"מג ב).  כשם שאומרים לו לאדם על שורו ועל חמורו שמתו המקום ימלא לך חסרונך (ברכ' יו:).  חמורו של ר"ג היתה טעונה דבש ולא רצה לפורקה עד מוצאי שבת למוצאי שבת מתה (שבת קנד:).  השוכר את החמור לרכוב עליה ומתה לו בחצי הדרך (ב"מ עט.). — וצֶמַח: כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל אם יזקין בארץ שרשו ובעפר יָמוּת גזעו (איוב יד ז-ח). — ובסהמ"א: כשיש מכה באילן ונשרה קצת קליפתו מדביקין שם זבל וקושרין שלא ימות (רש"י ע"ז נ:). — ובהשאלה לקול, לא נשמע: ולא ימות הקול בתוך הכלי ( שלטי הגבורים ו). 

— הִפע', הֵמִית, הֵמַתָּה, הֵמַתִּי, הֵמִיתוּ, הֲמִתֶּם, הֲמִתֶּן, מֵמִית, מְמִיתִים, מְמִתִים, הָמִית, הָמֵת, אָמִית, תָּמִית, יָמִית, וַיָּמֶת, יָמִיתוּ, הֱמִיתָנִי, הֱמִיתְךָ, הֱמִיתָם, הֱמִיתַתְהוּ, הֲמִיתִיו, הֲמִתִּיהָ, הֱמִיתֻהוּ, הֲמִיתֵנִי, הֲמִיתֶךָ, הֲמִיתוֹ, הֲמִיתָם, הֲמִתָם, הֲמִיתֵנִי, הָמִיתֹו, אֲמִיתְךָ, אֲמִיתֶךָ, אֲמִיתֵך, תְּמִיתֵנִי, תְּמִתֵנִי, תְּמִתֵנוּ, יְמִיתֵהוּ, וַיְמִתֵהוּ, יְמִיתֶנּוּ, יְמִיתֵם, יְמִתֵם, תְּמִיתֶנּוּ, נְמִיתֶךָ, נְמִיתֵהוּ, נְמִיתֵם, תְּמִיתֻהוּ, תְּמִיתוּהָ, יְמִיתֻנוּ, יְמִיתוּהוּ, יְמִיתֻהוּ, יְמִיתוּהָ, — הֵמִית את פלוני, עשה שימות, גרם שימות, הרגוֹ: חללה לך מעשת כדבר הזה לְהָמִית צדיק עם רשע (בראש' יח כה).  ויתנכלו אתו לַהֲמִיתוֹ (שם לז יח).  ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יי' וַיְמִתֵהוּ יי' (שם לח ז).  את שני בני תָּמִית (שם מב לז).  אם בן הוא וַהֲמִתֶּן אתו (שמות א יו).  ויפגשהו יי' ויבקש הֲמִיתוֹ (שם ד כד).  ואם שור נגח הוא וכו' וְהֵמִית איש או אשה (שם כא כט).  וְהֵמַתָּה את העם הזה (במד' יד יה).  אתם הֲמִתֶּם את עם יי' (שם יז ו).  יי' מֵמִית ומחיה (ש"ב ב ו).  ראו נא כטוב לב אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את אמנון וַהֲמִתֶּם אתו אל תיראו (ש"ב יג כח).  וישלח בם את האריות והנם מְמִיתִים אותם (יז כו).  אך ידע תדעו כי אם מְמִיתִים אתם אתי כי דם נקי אתם נתנים עליכם (ירמ' כו יה).  וְהֵמַתִּי מחמדי בטנם (הוש' ט יו).  והבא אחריה הָמֵת בחרב (מ"ב יא יה).  כי אגיד לך הלוא הָמֵת תמיתני (ירמ' לה יה).  הֶהָמֵת הֱמִתֻהוּ חזקיהו מלך יהודה וכל יהודה (שם כו יט).  הסבו אלי את ארון אלהי ישראל לַהֲמִיתֵנִי ואת עמי (ש"א ה י).  ואם יש בי עון וֶהֱמִתָנִי (ש"ב יד לב).  כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש לַהֲמִיתֵנוּ במדבר (במד' יו יג).  מבקש שאול אבי לַהֲמִיתֶךָ (ש"א יט ב).  והחזקתי בזקנו והכתיו וַהֲמִיתִיו (שם יז לה).  וַהֲמִתִּיהָ בצמא (הוש' ב ה).  כי חפץ יי' לַהֲמִיתָם (ש"א ב כה).  ומשנאתו אותם הוציאם לַהֲמִתָם במדבר (דבר' ט כח).  ואם יש בי עון הֲמִיתֵנִי אתה (ש"א כ ח).  סבו וְהָמִיתוּ כהני יי' (שם כב יז).  אני אָמִית ואחיה (דבר' לב לט).  אם אֲמִיתְךָ בחרב (מ"א ב ח).  וביום הזה לא אֲמִיתֶךָ (שם כו).  שלחני למה אֲמִיתֵךְ (ש"א יט יז).  הלוא המת תְּמִיתֵנִי (ירמ' לח יה).  ויאמרו אל ישמעאל אל תְּמִתֵנוּ (שם מא ח).  הוא יָמִית את הרצח (במד' לה יט).  וַיָּמֶת גם אתו (בראש' לח י).  וַיָּמֶת את דגתם (תהל' קה כט).  וימצאהו אריה בדרך וַיְמִיתֵהוּ (מ"א יג כד).  בפגעו בו הוא יְמִתֶנּוּ (במד' לה יט).  ויכם יהושע אחרי כן וַיְמִיתֵם יהוש' י כו.  תאות עצל תְּמִיתֶנּוּ (משלי כא כה).  והמת לא נְמִיתֶךָ (שפט' יה יג).  תני את מכה אחיו וּנְמִתֵהוּ בנפש אחיו (ש"ב יד ז).  תנו האנשים וּנְמִיתֵם (ש"א יא יב).  והמת אל תְּמִיתֻהוּ (מ"א ג כו).  לא תְמִיתוּהָ בית יי' (דהי"ב כג יד).  וַיָּמִיתוּ את המלך בביתו (מ"ב כא כג).  אם יחינו נחיה ואם יְמִיתֻנוּ ומתנו (שם ז ד).  ויכהו וַיְמִתֻהוּ (ש"ב ד ו).  וַיְמִיתוּהָ שם (דהי"ב כג יה).  ולא הֱמִיתָתְהוּ (שם כב יא).  — ובתו"מ: בור שיש בו (עמק) כדי להמית (ב"ק ה ה).  וכי נחש ממית או נחש מחיה (ר"ה ג ח).  שאם כועס (המלך) עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם (ברכ' כח:).  אין ערוד ממית אלא החטא ממית (שם לג.).  שאם אי אתה יכול להמיתו (את הרוצח) במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו (סנה' נג.).  דברים שב"ד של ישראל ממיתין עליהן בן נח מוזהר עליהן (שם נו:). — ובהשאלה: שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה (שם סג:), שסבל יסורים גופניים או מוסריים.

— הָפע', הוּמַת, הֻמְתוּ, הֻמָתוּ, מוּמָת, מוּמָתִים, יוּמַת, תּוּמַת, יוּמְתוּ, יוּמָתוּ, — הוּמַת פלוני, המיתו אותו: הנגע באיש הזה ובאשתו מות יוּמַת (בראש' בראש' כו יא).  מות יוּמְתוּ שניהם ( ויקר' כ יא).  תועבה עשו שניהם מות יוּמָתוּ (שם יג).  וכי יהיה באיש חטא משפט מות וְהוּמָת ותלית אתו על עץ (דבר' כא כב).  ותגנב אתו מתוך בני המלך הַמּוּמָתִים1 וכו' ולא הוּמָת (מ"ב יא ב).  מחר אתה מוּמָת (ש"א יט יא).  והם הֻמְתוּ בימי קציר (ש"ב כא ט). אל תּוּמַת בית יי' (מ"ב יא יה).  ותבוא דרך מבוא הסוסים בית המלך וַתּוּמַת שם (שם יו). — ובתו"מ: שכן דרך כל המומתין מתודין שכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב ( סנה' ו ב).  היו אוה"ע שואלין את ישראל ואומרים להם מה דודך מדוד שכך אתם מומתים עליו שכך אתם נהרגים עליו (ספרי דבר' שמג).  שמצינו למומתים בידי שמים שנותנים ממון ומתכפר להן ( כתוב' לז:).

— פועֵ', מוֹתֵת, מֹתַתִּי, מְמוֹתֵת, תְּמוֹתֵת, מוֹתְתַנִי, מוֹתְתֵנִי, מֹתְתֵנִי, וַאֲמֹתְתֵהוּ, וַיְמֹתְתֵהוּ, — מוֹתַת את פלוני, כמו הֵמִית: שלף חרבך וּמוֹתְתֵנִי (שפט' ט נד).  עמד נא עלי וּמֹתְתֵנִי ( ש"ב א ט).  ואעמד עליו וַאֲמֹתְתֵהוּ2 (שם י).  ויקח את חרבו וישלפה מתערה וַיְמֹתְתֵהוּ (ש"א יז נא).  ונשא כליו מְמוֹתֵת אחריו ( שם יד יג).  אנכי מֹתַתִּי את משיח יי' (ש"ב א יו).  תְּמוֹתֵת רשע רעה (תהל' לד כב).  וירדף איש עני ואביון ונכאה לבב לְמוֹתֵת (שם קט יו).  אשר לא מוֹתְתַנִי מרחם (ירמ' כ יז).