1 לא מצאו חכמי הלשון הקדמונ' והחדשים שֵׁם זה במקרא, ועי' הערה לקמן.

2 בנוסחה המסורה מלה זו באה זין סגולה והא רפה, מִזֶּה, וראו בה הקדמונ' מלת הרמז זֶה עם מ השמוש בראשה, ואמרו שהיא מוסבה להכוס, וכבר הרגיש ראב"ע בקושי הדבר שאח"כ נאמר שמריה בלשון נקבה כמו ששם כוס משמש ברוב המקומות.  ואם נפרש מִזֶּה במשמ' מהדבר הזה, קשה, שאין זו דרך המליצה הטבעית, ועוד שאם נפסיק אחרי המלה מזה יחסר מה הגיר, ואם נחבר מזה עם מה שאחריה אין טעם לכל המליצה, כי השמרים הם בשולי הכוס ואין לאמר הגירם ממנה.  וכבר הרגישו החדשים בקושי מליצת הכתוב ואמרו שהיא קצת משובשת והגיהו קצתם לפי היוני והסורי מזה אל זה.  ואולם אין הגהה זו מרפא את המליצה בדרך טבעי.  ובאמת הנוסחה המסורה היא האמתית ובעצם המלה אין לשנות כלום רק בהנקוד נפלה טעות קלה, עפ"י הצורה החיצונה של המלה, ובמקום מִזֶּה צריך לקרוא מִזָּהּ, והוא שם זכר בכנ' נסתרת על משקל לִבָּהּ, והיחיד המכרת מֵז כמו לֵב, והוא השם מֹז, מִזַּה, מִזַּא' مُز  مزﱠة  مزﱠا בערבית, שנגזר מהשרש מזז مزز, שמשמש בעקרו במשמ' מצץ ובמשמ' טעם בין חמץ ומתק, והשם מֹז נתיחד בלשון זו למשקה, ובפרט ליין שטעמו בין חמץ ומתק, ובהרחבה יין נעים הטעם מאד.  אמר אלג'והרי:  ושׁראב מז ורמאנ מז בינ אלחלו ואלחאמצ' וכו' ואלמזה באלפתח אלח'מר אללד'יד'ה אלטעם, ע"כ, ובעבר':  ומשקה מז ורמון מז בין המתק והחמץ וכו' ומזה בפתח (המם) יין נעים הטעם.  ובלשאן אלערב בשם אללית':  אלמֹזּ מנ אלרמאנ מא כאנ טעמה בינ חמוצ'ה וחלאוה וכו' ואלמֹזּ ואלמֹזַּה ואלמזּא' אלח'מר אללד'יד'ה אלטעם וכו' וקאל אללחיאני אהל אלשׁאמ יקולונ הד'ה ח'מרה מזה וכו' וקאל אבנ ערש פי ג'ניד בנ עבד אלרחמאנ אלמזי לא תחשבנ אלחרב נומ אלצ'חי ושרבכ אלמזא באלבארד פלמא בלע'ה ד'לכ קאל כד'ב עלי ואללה מא שרבתהא קט וכו' מזה אלח'מר אלתי פיה חמוצ'ה וכו' וקיל הי מנ ח'לט אלבשר ואלתמר וקאל בעצ'הם אלמזה אלח'מרה אלתי פיהא מזאזה והו טעמ בינ אלחלאוה ואלחמוצ'ה ואנשד מזה קבל מזגהא פאד'א מא מזגת לד' טעמהא מנ יד'וק, ע"כ, —  ובעבר':  מֹזּ מן הרמון מה שטעמו בין חמץ ומתק וכו' ואלמז ואלמזה ואלמזא' יין נעים הטעם וכו' ואמר אללחיאני אנשי דמשק יאמרו יין מזה וכו' ואמר אבן ערש בשירת המלחמה של בן עבד אלרחמאן אלמזי אל תחשבו המלחמה לתנומת שחרית ושתייתך המז בכוס קרירה וכששמע זאת (בן עבד אלרחמן) אמר כזב, האלהים שלא שתיתי ממנו כלל וכו' מזה (הוא) יין שיש בו חמיצות וכו' וי"א שהוא תערובת מן בסר ותמר מתק ואמרו קצתם כי מזה הוא יין שיש בו מזזה והוא טעם בין מתק וחמץ ואמר המשורר:  מזה לפני מזיגתה וכאשר נמזגה מצא טעמה נעים כל מי שטעם אותה. —  כל אלה העדיות מעידות עדות שאין לפקפק בה שהשם מזּ מזּה, משמש בלשון הערבי' במשמ' יין נעים הטעם, וזה השם בעצמו מסתתר במלה מזה שבכתוב זה, שאין ספק שהיה במציאות גם בלשון העברית, אולי יותר בלשון העם, והשתמש בו המשורר כאן, והמליצה יפה מאד:  מהכוס שבידו הגיר את המֵז, את היין טוב הטעם, רק את שמריה הניח לרשעי הארץ לשתות ולמץ. —  וראוי להוסיף, כי גם באשור' משמש שם מֵזֻ במשמ' מין יין F. Del. 390: mesu Weinsorte.