, ש"ז, מוֹתַר, מ"ר *מוֹתְרוֹת, °מוֹתְרִים, —  א) מה שהוא יותר מהצרך, מהראוי, מהתועלת, Überfluss; superflu; =luity:  בכל עצב יהיה מוֹתָר (משלי יד כג).  מחשבות חרוץ אך לְמוֹתָר (שם כא ה). —  ב) כמו יִתְרוֹן:  וּמוֹתַר האדם מן הבהמה אין (קהל' ג יט). —  ג) *מה שנותר מדבר, Rest; reste; remainder:  היו שם שש עשרה אמה נותנין לה עבודתה וזורע את המותר (כלא' ד א).  המדלה את הגפן על מקצת אפיפירות לא יביא זרע אל תחת המותר (שם ו ג).  מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו ואח"כ מת הוא ויתומים מבקשים כתובת אמן ואין שם אלא כדי שתי כתובות חולקין בשוה היה שם מותר דינר אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן (כתוב' י ב).  שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה ישלם לאחרון שבהם ואם יש בו מותר יחזיר לשלפניו ואם יש בו מותר יחזיר לשלפני פניו (ב"ק ד א).  תנאי בית דין הוא על המותרות שיקרבו עולות (ירוש' יומ' ה מב:).  לשלש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות לר"ה עירבו שתים עם האמצעית זו מביאה מתוך ביתה ואוכלת וזו מביאה מתוך ביתה ואוכלת זו מחזרת מותרה לתוך ביתה וזו מחזרת מותרה לתוך ביתה (ערוב' מט.). —  °מוֹתָרֵי השלחן, מה שנותר אחרי האכילה לשׂבע:  המנה הנשארת הזאת שים לפניך אכול כי אינה מותרי השלחן אבל למועד הזה היה שמור לך (ר"י אברבנאל, ש"א ט). —  ד) במ"ר °מוֹתְרִים, מוֹתְרוֹת, מה שלא נצרך לאדם צרך גמור, Überflüssiges; superflu:  וכאשר נשמע אליו (ליה"ר) במזון אשר לא יתכן לעמוד בלתו ייפה לנו המותרים שהם טפלה למזונות ויחבב לנו השמחה והתענוג (חו"ה, יחוד המעשה ה).  שהאל יתעלה נתן לאדם מן הכל כפי צרכו לתורתו ולעולמו ומי שהוציא ממנו מאומה במותרים אשר יתכן לעמוד זולתם יפקדנו בעת הצורך אליו בדברים הצריכים (שם, חשבון הנפ' ב).  אנשים שהלכו בדרך הגדר הבינוני שבפרישות ומאסו מותרי העולם לגמרי וסבלו לחסום תאוותם מהם (שם, הפרישות ג).  והשתדל אח"כ לאטום אזניך משמעך מה שאינך צריך לך ופרוש ממותרי השמע כפי יכולתך ואל תאזין לשמוע מה שלא יועילך שמעו (שם ה).  וגם כי יהיה לו עושר ונכסים רבים יעזוב המותרות והוא שאמר צדיק אוכל לשובע נפשו (מלמד התלמידים, שמיני).  הנהגתם הטובה במאכל ובמשתה כפי הספוק מבלתי מותרות (ר"י אברבנאל, בראש'). —  בקשת המותרות:  ובקשות המותרות הן המטרידות האדם מן הלימוד (צוָאת הרא"ש, בית תלמ' ד).