*  , פ"י, — א)  מָזַג כּוֹס, יצק בהכוס יין וערב בו מים בכמות ראויה, ובהרחבה יצק בכוס כראוי לשתייה: ב"ש אומרים נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס וב"ה אומרים מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים (ברכ' ח א).  מזגו לו את הכוס אומר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס הרי הוא מעשר (דמאי ז ב).  וכשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו עד שמגיע אצל חבורתו ואוכל (פסח' ז יג).  מזגו לו כוס ראשון וכו' מברך על היום ואח"כ מברך על היין (שם י ב).  לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו (סוכ' ב ט).  אמר לו הוי מוזג ושותה (ע"ז ה ה).  וכבר היה ר"א ור' יהושע ור' צדוק מסובים בבית משתה בנו של ר"ג מזג רבן גמליאל כוס לר"א ולא רצה לקבל (ספרי דבר' לח).  שישתה רביעית יין בין שמזגו ושתאו ובין ששתאו חצאין (תוספתא נזיר ד א).  למלך ב"ו שאמר לו לעבדו מזוג לי בחמין אמר לו אין לי חמין אמר לו ואם לאו מזוג לי בצונן (שם סוט' יא ג).  מעשה באשה אחת שהיתה שכורת מזגו לה את הכוס אמרה הריני נזירה ממנו (ירוש' נזיר ב נב.).  כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית (שבת עו:).  בגדים שבישל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו (שם קיד.).  אבל מוזגת לו כוס ומצעת לו את המיטה  (כתוב' סא.). נתכוונו למזוג בחמין ומזגו לו בצונן (ערכ' יו:).  (קונם) שלא אציע לך מטתך ושלא אמזוג לך את הכוס ושלא ארחץ לך פניך ידיך ורגליך (נדר' פא:).  לתלמיד שמזג לרבו בחמין וא"ל מזוג לי א"ל במה אמר לו לא בחמין אנו עסוקין עכשיו בין בחמין בין בצונן (זבח' פב.).  (היה אדונו של יוסף אומר לו)  מזוג רותחין והיו רותחין פושרין והיו פושרין (מד"ר בראש' פו).  מכאן את למד שהיין הרבה בתחומו כאדם שאומר לחבירו מזוג לי ושנה לי (שם צט).  מעשה בחבורה אחת של זלין שהיו יושבים ושותים יין עד חצי הלילה ולא היו משתכרים בא להם יין אמרו למזוג יין ביין (שם במד' י).  למלך שהיה לו מרתף של יין בא אחד אורח ראשון מזג לו את הכוס ונתן לו ובא השני ומזג לו את הכוס ונתן לו כיון שבא בנו של מלך נתן לו המרתף כולו (שם שה"ש, ישקני).  רואה (השכור) את חבירו שותה ואומר מזוג לי ואני אשתה ושותה ומתקלקל בריעי ובמימי רגלים (תנחומא שמיני ז).  הפתוך שבשלג כיין המזוג בשלג הפתוך שבסיד כדם המזוג בחלב וכו' אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים (נגע' א ב).  חי אתה מנסך ואי אתה מנסך מזוג (ספרי במד' כג).  לא יפחתו לו מארבע כוסות של יין שיהא בהן כדי רביעית בין חדש בין ישן בין חי בין מזוג (תוספתא פסח' י א).  בזמן שהוא (היין) מזוג אומר עליו בורא פרי הגפן (ירוש' ברכ' ו י.).  השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה דמו בראשו (שם ז יא ג).  כוס מזוג נראה מבחוץ (שם נדה ב נ:).  ארבע כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית אחד חי ואחד מזוג (בבלי פסח' קח:).  הרי שהיה פיתו אפוי וטבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה (כתוב' ג:).  מי שהוא מזוג כראוי מזוג שלישו של כוס יין ושני חלקים מים (מד"ר במד' א). — ובהשאלה במליצה: אמר הקב"ה שני כוסות מזגתם בסיני נעשה ונשמע שברתם נעשה עשיתם לפני עגל הזהרו בנשמע (מד"ר שמות כז). — ואמר המשורר: התנו אהבים לי בלב ולב ומי רוש עם דבר אומר בפה מזגו (רמב"ע, דיואן ל, כ"י בודל'). — ב) °בהשאלה, בטבע הגופים, מָזַג יסודות הגוף וכדומ': בעבור שההרכבה מזוגה מארבעה שהם נצמדים משנים (מנח' הקראי, לקו"ק 48).  כי היסודות כאשר ימזגו מזגים מתחלפים כפי התחלף המקומות האויריים והערכים הגלגליים היו ראוים לצורות מתחלפות (כוזרי ה י). — ג) °מָזַג חֻמּוֹ של דבר, צנן אותו קצת:  והוצרך (המוח) להיותו כן (לח ביותר) וכו' למזוג חום הלב שהוא גדול מאד ועל כן הושם הלב כנגד המוח כי מן המוח יצאו גידים אל הלב למזוג חומו ומן הלב אל המוח למזוג קרירותו (שער השמים ט).  דע שרוח דרומית הוא חם ויבש מאד ולולי הלבנה המוזגו שהלבנה פועלת קור ולחות מחריב את העולם (רש"ט שפרוט, פרדס רמונ', נזיק').  לפי שפעולת נשימתה היא לתועלת גדולה על הלב שהיא מנשבת עליו להביא אליו אויר קר מבחוץ למזוג חומו הגדול ולדחות מעליו קיטור העשני היוצא ממנו (מ' אלדבי, ש"א ד) — ואויר מָזוּג: בקו השוה שהאויר שם מזוג מקור ומחום ומשאר האיכויות (שער השמים ט). — ובהשאלה, °דִבּוּר מָזוּג: כל זה מן הדבור המזוג לצחות ולנחץ (השרש' לריב"ג, שרש שתק).

— נִפע', * נִמְזַג, — שמזגוהו: אפי' מים ביין אפי' נמזג כל צורכו מהיתר (ירוש' ע"ז ה מה.). — ובהשאלה: וכאשר נמזגו (היסודות) מזג יותר דק היו ראויים לצורה יותר נכבדת (כוזרי ה י).  וראוי שתדע כי כל העולם מחובר מגשמיות ורוחניות נמזגו ונתערבו עד ששב קצתם מעמיד את קצתם כנפש וכגוף בחיים (חו"ה, הנתינה ג).  שהנמצאות הוות מן היסודות ומחוברות מהם וידענו כי לא נמזגו מאליהן ולא נתחברו בטבען מפני המחלוקת שביניהם (שם, היחוד ו).  שהגשמים הנמזגים תמידי ההתכה למה שבהם מן החום והלחות (אמונה רמה א ו).  דע יחנך הבורא שאלו לא היו היסודות נמזגים להיות ההוים לא היה הדבר נפסד (ריב"צ, עולם הקטן א ג). — °נִמְזָג, מרכב: שכונתו על הרוב היא טובה ואינו נופל בגנויות אלא מכח תאוות טבעיות שאין לנמזג המלט מהם לחולשתו  (ידע' הפניני, ביאור תהל' יד), ר"ל לגוף מרכב. — והאויר, נצטנן מעט, היה מזוג, לא חם ביותר ולא קר ביותר: ואם כה יאמר שנה זו העת ילך אט ושקט האויר וימזג הזמן (ר' קלוני', אבן בחן סט).

— הָפע', °הֻמְזַג, יוּמזג, — כמו נִפע': ואחר יתעלה ההתמזגות הזה ויזדכך יותר ויומזג באופן שיוכן לקנות צורת החי (העקרים ב לא).  והגשמים הממוזגים מאלה התמזגות קרוב מן השווי (אמונה רמה א ו).  ויתחייב זה התמזגות כחות קצתם בכחות קצתם ויגיעו אל מה שלפניהם ממוזגים או לא יהיו אותם היחוסים נמצאים ביניהם (שם ד ג). — וקֹר וחֹם: ממוזג בין הקור והחום (מנורת המאור קסג). — והאויר: ובארצות השוכנות לחוף ימים הוא ממוזג על ידי רוחות הים (שבי"ע ג, טורקיה).

— הִתפ', °הִתְמַזֵּג: ויתבאר שהנפש אינה הווה מהתמזג יסודות הגוף לפי שהדבר המתחדש מהתמזג נפרדים אם שיגבר בו אחד מהנפרדים או יותר מאחד וישארו האחרים על צורותם (כוזרי ה יב).  וכאשר יתמזגו היסודות התמזגות יותר שלם השווי (מנח' קנא' לר"י מפיסא 52).  אמנם אם יהיה התילדות החולי הזה מליחה דמיית שתתמזג עמה מרה כרכומית ימשך אחר זה כאב ודפיקה מתמדת (מ' אלדבי, ש"א ד).  והפרדת שלשת עמודי האלקימיאה וידיעת חיבורן והתמזגן בכל הנמצאים השפלים עד הצמחים (שאילת יעבץ א מא).